... וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה: תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ

וַתֹּאמֶר לָהּ: הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי,

 וַתֹּאמֶר רָחֵל: לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ.

וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ,

 וַתֹּאמֶר: אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בּדוּדָאֵי בְּנִי. (בראשית ל, י"ד-ט"ז)

 

המעט קחתך את אישי - שלא היה לך להסכים שתהיי את צרתי כאמרו ואשה אל אחותה לא תקח לצרור: ולקחת גם את דודאי בני. להוסיף אהבתך ושנאתו אותי.

לכן ישכב עמך הלילה. שתקדם פעולת הדודאים וסגולתם בך לפעולתם בי ולא יגיעך נזק במה שתתני לי מהם עתה, כי לא יחדל מי שימצא מהם בעדי אחרי כן כל שכן בהיותם הפקר כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה עב, ב).

(ספורנו, ל, טו)

 

אלי תבוא - אל אהלי, כי לכל מאחת היה לה אהל לפי עצמה.

(רד"ק ל, טז)

 

ותצא לאה לקראתו - אף על גב שלא היה מדת צניעות, מכל מקום נוח היה לה להקל בכבודה משתבייש את רחל בבוא יעקב לאהלה ואח"כ יצא.

(העמק דבר בראשית ל, טז)

 

 

מגדל, סולם ובית

גיל נתיב

בספר 'לא כך כתוב בתנ"ך' מציגים יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן טענה מעניינת לגבי הסיפור הפותח את פרשת 'ויצא': חלום יעקב, שבסופו קורא יעקב למקום בו ישן וחלם 'בית אל' ומשתמש באבן ששימשה כר למראשותיו כאבן מצבה. הם טוענים שסיפור זה הוא אנטי-תיזה, מראה הפוכה, לסיפור מגדל בבל בפרשת נח. מדוע?

לטענת המחברים רצתה התורה ללעוג לאמונה הבבלית שהעיר בבל היא שער השמים -המקום בו נפגשים שמים וארץ, אלים ובני אדם. השם המקורי של 'בבל' היה 'באב–אילו' כלומר 'שער האל'. ההסבר המקראי הוא ששמה נוצר מהשורש 'בלל' - 'בלבול' של עמים ולשונות. ע"פ הסיפור המקראי נבנה המגדל בלב העיר ביוזמת בני האדם על מנת להגיע לשמים, משכנו של האל. גרסא זו מאומתת, אולי אפילו מסתמכת, על הסיפור הבבלי הקדום על תולדות העיר: שנה אחת לבנו לבנים, שנה שניה נשאו ראש ה'אסגאילה' - כלומר בנו מגדל בגובה השמיים...

המחברים מפרטים את הניגודים בהקבלה. אציין כמה מהם: בסיפור 'בבל' היוזמה להגיע השמיימה היא של בני אדם. אלהים יורד מן השמים לראות את מעשיהם, ובעקבות זאת כועס ומעניש אותם. בסיפור 'סולם יעקב' היוזמה למפגש היא של אלהים, יעקב שוכב על הקרקע, במקום נמוך, ואלהים ניצב בראש הסולם. אין הוא יורד ארצה, אלא שולח מלאכים, ובסופו של דבר, מברך את יעקב. זאת ועוד, אנשי בבל השתמשו בלבנים, אותם יצרו במו ידיהם, יעקב לוקח אבן מן הטבע, והופך אותה למצבה.

על ידי הניגוד בין שני הסיפורים רצו אבותינו לומר: אמונת הבבלים ותרבותם היא מרד באל, התנשאות של חוצפה לעומת אמונת עם ישראל ותרבותו שעיקרה: השלמה עם המרחק הבלתי ניתן לגישור בין האל לבני אדם וחינוך עצמי של האדם לצניעות וענווה בעומדו מול בוראו.

תחושת הבבלים הקדמונים שהם מסוגלים להגיע למשכנו של האל בשמיים נבעה בעיקר מכך שבבל היתה המעצמה הטכנולוגית האדירה ביותר בתקופת האבות ומפעלי הבניה שלה היו מפלאי תבל העתיקה. אין לי ספק שהמֵרוץ לכיבוש החלל ע"י בבל המודרנית מטפח כיום את האמונה שהאדם מסוגל להגיע לכל מקום ולא נבצר ממנו דבר. זה רק עניין של זמן והשקעת כספים במחקר ופיתוח, יאמרו אנשי נ.א.ס.א (סוכנות החלל), שחלליות מעשה ידי אדם יוכלו להגיע אפילו לכוכבים מחוץ למערכת השמש. מאידך, לערך פעם בעשור מתרחש אסון (כגון זה בו נספה האסטרונאוט אילן רמון) השולח לנו תזכורת שאנחנו רק בני-אדם, ובשיא הישגינו הטכנולוגים לא נהיה חסינים מפני טעויות. ועוד: גם כאשר נאריך את תוחלת החיים שלנו עוד ועוד, עדיין נישאר בני תמותה. יתר על כן: גם כשאנו מתגברים על אתגרים טכנולוגיים אדירים, עדיין יש לנו קושי רב לתקשר בינינו לבין עצמנו, בגלל בליל השפות, הדעות והתרבויות של האנושות.

כאנטי-תיזה לבטחון העצמי של הבבלי הקדום או המודרני, עומד יעקב הנודד ומקדיש אבן שדה פשוטה ובלתי מסותתת לאלהים הנגלה אליו בחלום. משאלותיו הצנועות "לחם לאכול ובגד ללבוש" מעידות על כך שהוא מוקיר ומעריך את המתנות הפשוטות שאלהים מעניק לו בכל יום ובכל שעה ושהוא יחנך את צאצאיו לא להיסחף בשיכרון המתהלל "כחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה".

יעקב הוא איש המחפש מקום עלי אדמות, יושב אוהלים ונווד בדרכים החולם על בניית בית לאלהים הנראה אליו. המלה 'מקום' היא מילת מפתח בפרק הראשון של הפרשה (ז. פלק: דברי תורה עד תמם, עמ' 66) מ'ויפגע במקום וילן שם' עד 'מה נורא המקום הזה. אין זה כי אם בית אלהים...' כל שלושת האבות פוגשים את אלהים במרחבי הטבע, בשדה ועל ההר. התלמוד (פסחים פח ע"א) מציג שאלה: מדוע עמים רבים יאמרו באחרית הימים "לכו ונעלה... אל בית אלהי יעקב" מדוע לא יאמרו אל בית אלהי אברהם או בית אלהי יצחק? התשובה היא כי אברהם נזכר בזכות 'בהר ה' יראה', יצחק יוצא לשיחה עם אלהיו בשדה ומריח את 'ריח השדה אשר ברכו ה', ורק יעקב נודר לבנות לאלהיו 'בית' - לצמצם את השכינה בבניין מעשה ידי אדם, שיבנה במו ידיו... זה נדרו וזו היא תקוותו כשהוא יוצא למסע ארוך אל הבלתי נודע...

גיל נתיב, רב קהילת מגן אברהם (קהילה מסורתית) בעומר.

 

 

"והנה מלאכי אלהים עֹלים ויֹרדים בו"... "ויעקב הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי אלהים"

'עולים ויורדים': עולים תחלה ואח"כ יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו.

(רש"י בראשית כח , יב)

 

'ויפגעו בו מלאכי אלהים': מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללותו לארץ.

(רש"י בראשית לב , ב)

 

...ומלאכי אלהים - הנביאים, אשר בהם נאמר בפירוש "וישלח מלאך", "ויעל מלאך ה' " וכמה מחוכם אמרו "עולים ויורדים" - העליה לפני הירידה, כי אחר העליה וההגעה למעלות מסוימות בסולם, תהיה הירידה במה שנאצל עליו מן המצווה להנהגת אנשי הארץ ולימודם.

 (מורה הנבוכים לרמב"ם, א, טו)

 

העניין שהמלאך הנראה בעין מוחשי הוא או התלבשות מן המלאך, וזה "ויפגעהו איש" - שנתלבש בלבוש איש, או הוא דקות המוחש וההשגה המורגשת, עד כי הוא כפגיעה אחד באחד. והנה אם אחד בא לקראת חברו, הלא מרחוק רואה את חברו ואחר כך פוגע בו שבא אצלו. מה שאין כן המלאך, קודם זמן שהוא אצלו אינו רואהו וכשהוא אצלו, הוא רואהו, שאז נתגדל השגתו והוא רואהו וכיוצא בזה פירשו הקדמונים מקרא "הגם הלום ראיתי אחרי רואי", שכיון שפסק מדבר עמה, תיכף לא ראתה אותו, וזה שאמר שאף על פי שהמה הלכו מארץ ישראל לקראתו, בכל זה לא ראה אותם מרחוק רק כאשר פגעו בו שבאו אצלו ממש, שאז היה צריך להם אז השיג אותם ונזדככה ראייתו, ולכן אמר "כאשר ראם" - אחרי הפגיעה ולא קודם הפגיעה "מחנה אלהים זה".

 (משך חכמה על בראשית לב,ב)

 

...אין מדובר כאן במפגש בין בני אדם, אלא במפגש בין יעקב-האדם עם המלאכים, ואין זה עניין של ראיית עיניים, משום שהמלאכים שהאדם רואה כביכול, הריהו רואה אותם בתודעתו, ולמעשה ביטוי מטאפורי זה של ראיית מלאכים משמעותו הכרת אלוהים שבו, ולכן אין האדם רואה אותם אלא כאשר הם בו-בתודעתו... יש לציין כי דברים אלו אומרם ר' מאיר-שמחה, על רקע ידיעתו והבנתו את תורת הנבואה של הרמב"ם, לפיה מבטאים ה"מלאכים" את התכנים וההישגים של הכוח-המדמה שבאדם.

(מתוך 'שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע' לפרופ' י.ליבוביץ)

 

 

יעקב שלמעלה ויעקב שלמטה: מחזה מורכב

רבי חייא ורבי ינאי; חד אמר: עולים ויורדין בסולם וחד אמר עולים ויורדים ביעקב. מאן דאמר עולים ויורדים בסולם ניחא, ומאן דאמר עולים ויורדים ביעקב מעלים ומורידים בו אפזים בו קפזים בו שונטים בו, שנאמר (ישעיה מט) 'ישראל אשר בך אתפאר' את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה, עולים למעלה ורואים איקונין שלו ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן, משל למלך שהיה יושב ודן עולים לבסילקי ומוצאים אותו דן ויוצאין בפרווד ומוצאים אותו ישן.

(בראשית רבה פרשה סח)

 

 

כל מסע יכול להידרדר, לכן יש להתפלל על דבקותו ביעד המקורי

רבי אבהו אמר: "אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך" - מלשון הרע - היך מה דאת אמר (כפי שנאמר): "וידרכו את לשונם קשתם שקר" (ירמיה ט), "ונתן לי לחם לאכול" מגילוי עריות, כפי שכתוב: "ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (בראשית לט), לשון נקי.

"ושבתי בשלום אל בית אבי" משפיכות דמים.

"והיה ה' לי לאלהים"- מעבודת כוכבים.

(בראשית רבה,פרשה ע)

 

...זאת אומרת, שיעקב איננו מבקש סיפוק צרכיו, אלא הוא מבקש שיעזור לו ה' שיעשה את חובתו, שימנע ממנו לשון הרע ושפיכות-דמים וגילוי עריות ועבודה זרה. הנדר הזה הוא התחייבות דתית-אמונית גדולה מאד ואיננו בקשה למתן שכר.

(י. ליבוביץ: הערות לפרשיות השבוע, עמ' 27)

 

 

יש לעשות צדק כלפי כל אדם

וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ, כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר... וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.

(בראשית כט)

 

"הן עוד היום גדול" - הצדיק ימאס את העוול גם כן אל הנכרים, כאמרו (משלי כט , כז): "תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ".

(ספורנו בראשית כט, ז)

 

...מתגלה כאן חוש צדק ויושר שאינו עושי להתערער, כדוגמת משה, שגם הוא מצא את עתידו על יד באר, כן אין הוא סובל התרשלות ומעל... וגם זריזות מעשית ואהבת המלאכה, המושיטה יד ומחישה עזרה, גם במקום שאין זה מעניינו, מידה העומדת כמעט בסתירה לאופיו של "איש תם יושב אהלים".

(הרש"ר הירש בראשית כט, י-יב)

 

...להודיעך שלא קונטמפלציה, התבודדות והתרחקות משאון החיים והמונם הם הסימנים של מי שזכה לקרבת אלוהים ולהתגלות שכינה, אלא נשיאת דגלו בין הבריות, עשיית מעשים - אפילו עיסוקים בענייני יום יום על כל קטנותם, התערבות והשתלבות במעשי יום יום למען השלטת צדק.

(נ. ליבוביץ: עיונים בספר בראשית, עמ' 219)

 

 

"שלחני - ואלכה אל מקומי ולארצי" - מקום, ארץ, מולדת

יתרו אומר (במדבר י, ל): "אל ארצי ואל מולדתי אלך"; ואכן, מבחינה מקומית, רק זה הביטוי הנכון; אין אדם יכול להימצא במקום מגוריו, אלא אם כן הוא שרוי בארצו. אך שונה היה הדבר עם יעקב; היה לו מקום מגורים, אך לא היתה לו ארץ. הארץ היתה רק יעודה, היא היתה ארץ העתיד. משום כך, כנראה הוא אומר: "ולארצי" ולא "אל ארצי". הארץ, כמות שהיא היום, איננה מושכת אותו, ועם שובו אין הוא קרוב אליה יותר מאשר בהיותו בארם. ואולם בבנותו את ביתו במקום מולדתו, הוא יחיה למען ארץ עתידו. הוא יגדל את משפחתו במקום, העתיד להיות ארץ מולדת נכדיו.

(הרש"ר הירש בראשית ל, כה)

 

 

"ויברח הוא וכל אשר לו"

שהרי לא הובטח על זה, על כן הוכרח לעשות תחבולה זו, ואף על גב שגם זה לא היה דבר נקל להשהות בדרך הרבה ולא יהא נודע ללבן, מכל מקום היה בוטח בה' שלא יוָדַע לו על פי השגחת ה', אבל לא כמחשבות אדם בהשגחה המה מחשבותיו יתברך, אלא נודע לו וגם רדף וגם השיגו, ומכל מקום הצילו ה' - וכך המה דרכי ישראל בכל עת אשר המה בוטחים בהשגחתו יתברך שיהיה אתם בדרך שהמה הולכים, והקב"ה מיפר עצתם כדי לצערם ולצרף אותם או משום טעם אחר, ומכל מקום מצילם יגונן עליהם בדרך אחר בדרך שלא חשבו ולא עלה על דעתם. - אמנם טוב היה יותר אילו לא הסתיר עצמו מלבן ולא הגיע לגנבת התרפים, אשר זה גרם רעה רבה ליעקב.

 (העמק דבר לא, כא)

 

 

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.