וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא

 וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.

(בראשית י"ח, א')

 

 

 

וירא אליו - לבקר את החולה (ב"מ פו) אמר רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו.

(רש"י שם, שם)

 

הנה זרים משמיצים את היהדות ואת נושאיה, את נחלת אברהם ואת יורשיה: כביכול, הנימולים הללו מתנשאים בלבם ורואים את עצמם "יחידים" לאלהיהם. כי אות הברית, המבדילה אותם מן האומות, מסירה מלבם כל רעיון קוסמופוליטי, כל רגש אחווה עם כלל האנושות; ואלהי השמים והארץ, האל של נשמת כל חי מצטמצם אצלם לאלהי שבטם, לאל של חבל ארצם.

אך הנה יושב לו היהודי הנימול הראשון! והיכן הוא יושב? בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא! עודנו עם ענר, אשכול וממרא, - שלא היו "אנשי בריתו", אלא "בעלי ברית אברהם (יד, יג); כי כבעלי ברית צירפו את אברהם לבריתם; ו"למרות" היותו נימול, - לא נשתנה יחסו אל האנושות שמחוץ לחוגו. הן כך הורונו חכמינו: היתה זו דאגתו היחדיה של אברהם, - והיא שהביאתו אל פתח האוהל כחום היום: "עד שלא מלתי, היו העוברים ושבים באים אצלי; תאמר משמלתי אינם באים אצלי? (בראשית רבה מח, ט); וחכמינו הורו לנו זאת למען נלמד אנחנו מדוגמת אברהם, - ש"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה" (שבת קכז, ע"א). ומה היה טיב האורחים! היו אלה ערלים, עובדי אלילים.

(הרש"ר הירש שם, שם)

 

 

אברהם המתקומם והצייתן

משה מאיר

פרשת וירא חדה לנו חידת זן: שני סיפורים העומדים זה מול זה, סותרים זה את זה. באחד - אברהם שומע את אשר מתעתד אלוהים לעשות לסדום, את החורבן שהוא מתכונן להביא עליה. הוא מתקומם התקוממות מוסרית, מתעמת עם האלוהים ואומר לו דברים קשים ששיאם: השופט כל הארץ לא יעשה משפט?! בסיפור השני - סיפור העקידה, מקבל אברהם צו שהבעיה המוסרית שבו לא קלה מהבעיה המוסרית שבהשמדת סדום, אולי אף חמורה ממנה. בסדום קרא אברהם: חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע, והיה כצדיק כרשע. במעשה העקידה אין רשע, רק צדיק, נער חף מפשע שאין כל הצדקה בהריגתו. למרות זאת אברהם היודע להתקומם - אומר הן, שולח ידו אל הנער, ורק המלאך מונע ממנו מלהרוג אותו.

יש הוגים הרואים את סיפור סדום כסיפור המכונן, הם מוצאים דרכים איך לשים את סיפור העקידה בסוגריים. כך למשל בהגותו של דוד הרטמן. יש הוגים הרואים בסיפור העקידה את הסיפור המכונן, ואת סיפור סדום הם שמים בסוגריים. כך למשל ישעיהו ליבוביץ'. הקריאה שנציע כאן בוחרת בסיפור סדום כסיפור המכונן, ומציעה פשר אחר לסיפור העקידה. חשוב לומר בפתיחה כי אין בכל קריאה כדי לבטל את חידת הזן, את הסתירה שבין שני הסיפורים, המצריכה כל קורא להתעמת אם שני חלקי הסותר.

ובכן - ויהי אחר הדברים האלה, והאלוהים ניסה את אברהם, ויאמר אליו 'אברהם', ויאמר 'הנני'. ויאמר: 'קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל הארץ המוריה, והעלהו שם לעולה, על אחד ההרים אשר אומר אליך.'

מה היה הניסיון? על פניו - הניסיון היה האם אברהם יצליח להתגבר על רגשותיו הטבעיים ולקיים את הצו של אלוהים. אך שימו נא לבכם כי זאת רק פרשנות אפשרית, היא לא נאמרת במפורש במקור. אולי הניסיון הפוך? אולי אלוהים מנסה את אברהם כדי לבחון האם יהיה בו חוסן מוסרי לומר לו: 'לא'? נשמע מוזר? בואו ננסה לקרוא את הפרשה לאור שתי האפשרויות.

אברהם לוקח את בנו, הולך עמו אל ההר, עוקד את בנו, עד ל-וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. על פי הקריאה הראשונה, אברהם עומד בניסיון. הנה הוא מצליח לכלוא את רחמיו ולקיים את הצו. ועל פי הקריאה השניה? על פי קריאה זו אברהם נכשל. למרות שבהיותו צופה - בסיפור סדום - הוא הצליח לעמוד מול האלוהים, כשהצו פנה אליו הוא איבד את חוט השדרה המוסרי שלו ואמר 'כן' ועשה 'כן'.

לכאורה המשך הסיפור מכריע כקריאה הראשונה, מורה כי בעיני אלוהים אברהם עמד בניסיון: ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים, ויאמר: 'אברהם אברהם' ויאמר 'הנני'. ויאמר: 'אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני.' ואם לו די בכך, הרי לאחר סיפור האיל שב הדיבר: ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים. ויאמר: 'בי נשבעתי נאום ה', כי יען אשר עשית את הדבר הזה, ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו.

אך שימו נא ליבכם: בעוד שאת הצו נתן אלוהים ואת הניסיון אלוהים ערך, הרי שכאן לא אלוהים הוא הדובר אלא המלאך. בכך נפתח פתח לשתי קריאות אפשריות. הקריאה האחת - המלאך מייצג את אלוהים. אם המלאך אומר שאברהם עמד בניסיון, הרי שכך חושב גם אלוהים. קריאה זו צריכה להתמודד עם הקושי - מדוע המלאך הוא העוצר את אברהם והוא המדבר אליו, ולא אלוהים - כבתחילת הפרשה.

הקריאה השניה - אין הכרח כי תהיה התאמה בין המלאך ובין אלוהים. הכתוב יצר פער והותיר אותו פתוח. אנחנו יודעים מה המלאך אומר אך לא מה אלוהים. אולי אלוהים חושב אחרת? אולי הוא לא מדבר מפני שהוא חושב שאברהם נכשל? העובדה שהמקור פותח את האפשרות הזאת מכריחה את הקורא לנקוט עמדה משל עצמו. אני מנצל את הפער הזה ונוקט כאן עמדה: אברהם של סדום עמד בניסיון המוסרי, אברהם של העקידה - נכשל בו. הניסיון איננו יוצר ניכור בין הקורא ובין אברהם, מפני שהוא כישלון אנושי. כמה קשה לנו לעמוד על דעתנו המוסרית אל מול פני הסמכות. אברהם של סדום יוצר מקור השראה למצפן מוסרי, ותקווה כי גם בניסיונות מעין העקידה - יצליחו בניו וההולכים בדרכו לעמוד ולא להיכשל.

משה מאיר. מחנך, מנחה קבוצות בית מדרש. דר' למחשבת ישראל. ספרו "שניים יחדיו", פילוסופיה דתית-חילונית חדשה עתיד לראות אור בקרוב.

 

 

אין ענישה "מונעת"

"באשר הוא שם": לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ,ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים: "ריבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא, אתה מעלה לו באר?", והוא משיבם: "עכשיו מה הוא, צדיק או רשע?"

אמרו לו: "צדיק".

אמר להם: "לפי מעשיו של עכשיו אני דנו וזה באשר הוא שם".

(רש"י בראשית כא ,יז)

 

 

"אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" - ניסיון העקידה כתהליך של הבנת רצון ה'

'אל תשלח' - לשחוט. אמר לו: אם כן לחנם באתי לכאן, אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם.

אמר לו: 'אל תעש לו מאומה' אל תעש בו מום.

'כי עתה ידעתי' - אמר רבי אבא: א"ל אברהם אפרש לפניך את שיחתי: אתמול אמרת לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע' וחזרת ואמרת 'קח נא את בנך' עכשיו אתה אומר לי 'אל תשלח ידך אל הנער'?!

אמר לו הקב"ה: לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה; כשאמרתי לך 'קח' מוצא שפתי לא אשנה, לא אמרתי לך 'שחטהו' אלא 'העלהו' אסקתיה אחתיה.

(רש"י בראשית כב , יב)

 

 

יש מחיר לגירוש

"גרש את האמה הזאת ואת בנה" - ג' במקרא: 'גרש את האמה' (כאן), 'גרֵש לֵץ' (משלי כב, י) 'כשלחו כלה, גרש יגרש אתכם מזה' (שמות יא, א) - גרש את האמה הזאת ואת בנה ואז תגרש הלץ ובשביל שגירשה שרה להגר מביתה, נענשה ונשתעבדו בניה והוצרכו להתגרש משם.

(בעל הטורים בראשית כא, י)

 

 

ישמעאל, בן האמה, נשאר בנו של אברהם

"וירע הדבר... על אודות בנו": כי אף על פי שהיה בן האמה, בנו היה והיה אוהב אותו, כי היה בכורו והיה מרחם עליו כרחם אב על בנים, ובדרך טובה היה הולך, כי היה גדל עמו ולמדהו דרך ה', כי אפילו לאחרים היה מלמד ומדריך בדרך טובה, כל שכן לבנו, והיה רע בעיניו שיגרשהו מביתו, ולא גער באשתו מפני שלום הבית, כמו שכתבנו בדבר הגר (בראשית ט"ז, ו'), והיה מצטער על הדבר והיה סובל מריבת אשתו עד שבא אליו הדבר.

(רד"ק בראשית כ"א, י"א)

 

 

"שלי שלי ושלך שלך, זו מידת סדום"

אנשי סדום לא נתגאו לפני המקום, אלא מתוך הטובה שהשפיע להם שנאמר: (איוב כח) 'ארץ ממנה יצא לחם ... מקום ספיר אבניה... נתיב לא ידעו עיט... אנשי סדום אמרו: הואיל ומזון יוצא מארצנו, וכסף וזהב יוצא מארצנו ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו, אין אנו צריכין שיבאו בני אדם עלינו אלא לחסרנו, נעמוד ונשבית את הרגל מבינותינו. אמר להם הקב"ה: כהטיבותי לכם אתם מבקשים לשכח את הרגל מבינותיכם אני אשכח את הרגל מביניכם ואשכח אתכם מן העולם מהו אומר (שם) פרץ נחל וגו' (שם יב) ישליו אהלים לשודדים... וכן הוא אומר (יחזקאל טז) 'חי אני נאם ה' אלקים, אם עשתה סדום אחותך... הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת להם וגו'".

(תוספתא סוטה פרק ג משנה ג)

 

 

הברית היא הדדית ודו- כיוונית

אין לשכוח שהברית היא עניין דו-כיווני, או דו-סתרי, וקיומה מותנה בנאמנותם של כל אחד משני הצדדים להתחייבותו או להבטחתו לגבי הברית האמורה. אנחנו יודעים שהצד האחד הוא זוכר הברית, אבל אנחנו- בני אברהם - הצד השני, וקיומה של הברית מותנה בנו , ואנו עשויים להפר אותה, גם אם מהימנותו של זוכר הברית אינה בגדר ערעור. מכאן הוראה חשובה מאד לאלה שאינם פוסקים מלדבר על "זכות אבות" שקיימת לנו לעד. הם מתעלמים מזה שגדולי האמוראים ואנשי מדרש ואגדה - וזמן רב אחרים אף רבנו תם והרמב"ן - דנים בשאלה "עד מתי זכות אבות" או "מאימתי תמה". רובם ככולם בדעה שהיא תמה, ואין לנו אלא הברית, אשר ממנה נובעת לנו לא זכות אלא חובה - לקיים את הברית. וכבר קדמו להם תנאים שקבעו:"שלושה דברים ניתנו על תנאי - ארץ ישראל, בית המקדש ומלכות בית דוד". מי מקיים - או מי יקיים - את התנאי ?

(מתוך "הערות לפרשיות השבוע" לישעיהו ליבוביץ, עמ'18-19)

 

 

"והלכת בדרכיו" - מה הוא, אף אתה...

'ארדה נא ואראה' - מפסוק זה ידמה כאילו לא ידע עדיין [הקב"ה כביכול] עד היכן הגיעה רשעתם של אנשי סדום, כי אמר שירד לראות אם עשו המזמתה אם לא, וחלילה לחשוב כזאת, כי השם ברוך הוא חוקר לב ובוחן כליות ואין דבר קטון או גדול נעלם ממנו יתברך...

אולם אמתת העניין הוא כך, השם יתברך ידע בלי ספק שאנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, ושכל התקנות להחזירם למוטב יהיו לא לעזר ולא להועיל, אולם עם כל זאת ראתה חכמתו יתברך לעשות בהם עוד ניסיון טרם השחיתם מכמה טעמים:

א.      כדי שיתעורר אברהם להתפלל עליהם כשישמע שעדיין לא נגזרה גזירה.

ב.       למען דעת כל עמי הארץ כי ה' לא יחפוץ במות הרשע, כי אם בשובו מדרכיו ולכן פותח לו פתח לשוב אם ירצה.

ג.        ללמד לדיינים שלא ירשיעו את הנידון עד שיבחנו הדבר, כדרך שאמרו בתנחומא על פסוק 'וירד ה' לראות את העיר'.

ד.       כדי שלוט יבין חטאתו אשר חטא בהתחברו עם אנשי משחית, כי עתה בניסיון זה יכיר רשעתם, וכיוצא מן הטעמים.

והניסיון היה לשלוח בסדום שני מלאכים בדמות אורחים לראות אם יקבלו אותם בשמחה או יתאכזרו עליהם ויבקשו לעשות בם נבלה גדולה, ועל פי המעשה שיעשו יחתום גזר דינם, לכן אמר ה' לאברהם בשני פסוקים אלוה, אף על פי שגלוי לפני כמה גדלה זעקת סדום וחטאתם, אף על פי כן רוצה אני לנסותם עוד הפעם...וארדה נא וארה אם עודם מחזיקים במעשיהם הרעים ועוד יתמידו להרשיע נגד האורחים ההם בתועבות גדולות כמו שבה זעקתם לפני, אם לא, ואם אראה שכלו סג יחדיו נאלחו, אעשה בם כלה, ואם לאו, אדעה מה אעשה להם ואולי ארחמם עוד.

 (הרב ייצחק שמואל רג'יו, בראשית יח, כא)

 

'וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה: אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ'.

(בראשית יט, לא)

 

מי שפתח בזנות תחילה, השלים לבסוף - אמותיהן התחילו בזנות 'ותאמר הבכירה אל הצעירה לכה נשקה את אבינו וגו' ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה וגו' (בראשית יט) למדה אחותה לפיכך חשב הכתוב הצעירה ולא פירשה אלא ותשכב עמו, ובגדולה כתיב 'ותשכב את אביה', אותה שפתחה בזנות תחילה, השלימו בנותיה אחריה, שנאמר ויחל העם לזנות אל בנות מואב.

(תנחומא בלק סימן יז)

 

ר' תנחומא משום רבי שמואל: 'ונחיה מאבינו זרע', ונחיה מאבינו בן אין כתיב כאן, אלא ונחיה מאבינו זרע - אותו זרע שהוא בא ממקום אחר, ואי זה זה? מלך המשיח.

(בראשית רבה נא, ח)

 

יתכן שהיו בנות לוט פתיות וחסרות לב, הן מצד נערותם, הן מצד שנולדו בסדום ומימיהם לא יצאו משם, ולפי שאנשי סדום דבר אין להם עם כל אדם, כי השביתו רגל האורחים מביניהם, לכן בנות לוט לא ידעו דבר מתכונת הארץ וממציאות שאר העמים אשר תחת כל השמים, ובראותם הכיליון הגדול בסדום ובנותיה, ושהוצרכו לברוח גם מצוער, חשבו שכל העולם נחרב במבול של אש, ושלכן נמלט אביהם במערה כי אין עוד עיר להימלט שמה, ולפי זה עשו מה שעשו בכוונה טובה, כדי להחיות זרע על פני כל הארץ, וכבר שיבחו חז"ל הפועל הזה באמרם (נזיר כד ע"א): 'לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שהקדימה בכירה לצעירה, זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות.'

(רג'יו, שם, שם)

 

 

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.