לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת

 כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים.

(דברים ה, ג)

 

 

לא את אבתינו - לבדם כרת, את הברית, כי אתנו אנחנו - דוגמא 'לא יקרא שמך עוד (יעקב) לבד, כי אם ישראל עמו'. כדאיתא במדרש תלים גבי 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז', שאפילו העוברים במעי אמן קבלו את התורה וערבו את אביהן שיקבלו את התורה ונעשה כריסן של אמן שהיו עוברות מאירה כזכוכית והיו נראים ורואים פני שכינה, וכשהקב"ה אומר 'אנכי ה' הן עונים אחריו הן, 'לא יהיה לך' והם עונים אחריו לאו. וכן על כל הן הן ועל כל לאו לאו.

 (חזקוני שם, שם)

 

 לא את אבותינו כרת. רש"י הוסיף מלת לבד כאילו אמר 'לא את אבותינו בלבד כרת'. ואין צורך לזה, כי ה' יתברך לא נתן התורה לאותו דור הרמוז אשר קבלוה, כי ידוע היה לפניו שהם לא יבואו אל הארץ ולזה לא יקיימו בה המצות, אבל כרת הברית ההיא בעבור הדורות הבאים שיבואו לארץ וישמרו לעשותם, והוא אמרו 'כי אתנו אנחנו אלה פה היום', ר"ל לא היתה התורה מכוונת אלא לכל אשר יהיו חיים בכל דור ודור לא לאותם אשר קבלוה, וכבר המשילו זה לבונה גלגל הריחיים על אמת המים שאין ספק שלא כיוון בבניינו אל אותם המים אשר עברו בזמן הבניין, אבל יכוון אל המים מצד מה שהם עוברים תמיד, ולזה אמר 'לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת', שהם כבר מתו ובטלו מהם תורה ומצות, שנאמר במתים חפשי, ואמרו רבותינו: כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, כי 'אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים', וכן אל אותם שיהיו חיים תחתנו עד סוף כל הדורות, וא"כ מעמד האלהי ההוא עומד בעינו בתקפו ובגבורתו בכל זמן בכל העוברים תמיד, כמשל בנין הריחיים על אמת המים.

(הכתב והקבלה שם, שם)

 

 

 

נחמו?

פנחס לייזר

מורי ורבי, הרב דניאל אפשטיין נוהג לצטט מדי פעם את דברי פרנץ רוזנצווייג שפרשת השבוע היא מעין איגרת אישית שנשלחת אלינו מדי שבוע ופוגשת אותנו במקום בו אנחנו נמצאים באותה עת.

לפני חמש שנים, בגיליון לפרשת ואתחנן - שבת נחמו שהתפרסם בתקופת מלחמת לבנון השנייה, התייחסתי למושג הנחמה. תוך כדי התבוננות במופעים שונים במקרא, התברר שלפחות שני פרשני המקרא מהמאה ה-19 הרש"ר הירש בגרמניה ורבי יצחק שמואל רג'יו בצפון איטליה התייחסו בפירושם למשמעות הכפולה ואף הסותרת לכאורה של השורש נ.ח.ם.

בדברינו אז, הזכרנו את שני המופעים הסמוכים זה לזה בפרשת בראשית:

וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. (בראשית פרק ו, ה-ז)

לעומת:

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'. (בראשית פרק ה, כט)

הקב"ה, כביכול, מתנחם, כלומר מתחרט על בריאת האדם ולמך, אביו של נח, מתנחם, כלומר מוצא נחמה בלידתו של נח, לגביו נאמר שהוא 'מצא חן בעיני ה'. יחד עם זאת, בעברית עכשווית, אנו משתמשים בשורש "נחם" רק במובן של נחמה, ולא במשמעות של חרטה. כאשר אנו עוסקים ב"ניחום אבלים" הנוסחים השגורים בפינו הם: "המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים" או "תנוחמו מן השמים".

והרש"ר הירש (בראשית ה, כט) מבהיר לנו את דו המשמעות ואת המכנה המשותף בין המשמעויות:

לשורש זה יש משמעות מיוחדת במינה: הוראת "נַחֵם" בלשון פעל: להביא תנחומין. משמעות אחרת: לשנות ההחלטה ביחס לעתיד. משמעות שלישית: להתחרט על מה שנעשה; כך 'אין איש נחם על רעתו' (ירמיהו ח, ו), 'אחרי שובי נחמתי' (שם לא, יח).

הוראת היסוד: לשנות את דעתו, ומכאן ההוראות: חרטה ושינוי החלטה. גם הנחמה משנה את הרגשת הלב ביחס למאורע שאירע...'נחם' דומה ל'נח' - הנִחָם חוזר בו ופונה לכיוון אחר, הוה אומר: הוא הופך את כיוון תנועתו; ומכאן גם 'הנחם' בהוראת חרטה: גם המתחרט חוזר בו מן הדרך שהלך בה עד כה. ומכאן גם הוראת 'נחם': מי שעבדה לו אבדה, ילך וינוע כדי למלא את חסרונו; משקיבל תנחומין, הרי הוא בא אל המנוחה; הנחמה תניח את דעתו, תמלא את חסרונו, ותשקיט את המיית לבבו.

בסיכום הדברים, גם התייחסנו להסתכלות האופטימית, האחרת, של רבי עקיבא, כאשר, לעומת התנאים האחרים שהלכו אתו שבכו לנוכח שועל שיצא מבית קודש הקדשים אחרי חורבן הבית, הוא צחק, מתוך אמונה שגם הנבואה על תחיית העיר השוממה והעזובה ('עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם') תתקיים.

כתבנו אז: תגובתו השונה של רבי עקיבא ויכולתו לנחם את עמיתיו התנאים, קשורה אולי ליכולתו להתנחם, כלומר להתבונן במציאות בצורה אחרת, לקחת בחשבון לא רק את המציאות הסטטית, אלא גם את האפשרות שמציאות זו תשתנה. יכולתו של רבי עקיבא לראות את המציאות בצורה דינמית נובעת מגישתו למציאות ההיסטורית כאל טקסט מתפתח ומשתנה.

נראה לי שבעניין זה ניתן לשאול שאלה נוספת, והיא: מה מאפשר לאדם לאמץ סוג זה של התבוננות והאם הדבר אפשרי בכל מקרה, או שמא יש מצבים לגביהם אין אפשרות להתנחם?

אנו זוכרים את תגובתו של יעקב אבינו כאשר אחי יוסף הראו לו את כותנת יוסף המוכתמת בדם:

וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה, וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו. (בראשית לז, לד-לה)

ורש"י מפרש את סירובו של יעקב להתנחם בעקבות מדרש בראשית רבה:

וימאן להתנחם - (ב"ר) אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי.

הנחת המדרש היא כנראה שיש "גזירה" משמים, דהיינו מנגנון שאינו תלוי באדם עצמו, מעצם טבעו, שעוזר לו להשלים עם המוות ו"מנגנוןן" זה אינו פועל כאשר האדם שמאבלים עליו אינו מת באמת. כאילו הסופיות (המודעת או זו שאינה מודעת) עוזרת לנו להשלים עם אירועים ומצבים קשים.

תובנה זו של בעל המדרש שאומצה על ידי רש"י היא מעניינת ופרדוקסלית, כי אם נאמץ אותה וננסה לקרוא אותה, בעקבות רוזנצווייג כאיגרת המופנית אלינו היום, במישור האישי, אך גם הקולקטיבי, 6 שנים אחרי ההתנתקות מחבל עזה ו-5 שנים אחרי מלחמת לבנון השנייה, או אפילו כאשר בימים אלו מתמודדת החברה הישראלית עם בעיות מדיניות לא רק בזירה האזורית והבין-לאומית, אלא גם עם משברים רציניים בתחום החברתי והמוסרי ומספיק לקרוא את כותרות העתונים כדי להיווכח בכך, יש לכל אחד מאיתנו כיחיד או כציבור את האפשרות לבחור בין שתי עמדות:

א.      להסתכל על המצב כאילו הוא בלתי הפיך, ולקבלו כ"גזירה" משמים, דהיינו "לנצח נאכל חרב" - הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים והעולם הערבי אינו ניתן לפיתרון; הפערים החברתיים הם בלתי נמנעים ויש להשלים איתם; אין כסף בקופה הציבורית כדי לדאוג לדיור סביר במחיר מתקבל על הדעת או לרפואה ציבורית וכו'. האם קבלה זו "מנחמת"? הם השלמה עם מצב מדאיג מהווה נחמה?

ב.      דווקא רבי עקיבא שאינו משלים עם מצב קיים ואינו רואה אותו כגזירה בלתי הפיכה הוא המנחם, בזכות אפשרותו לראות את ה"מת" כ"חי" באופן פוטנציאלי. ולכן, אי השלמה עם המצב היא המאפשרת לו להתנחם ולעזור לאחרים לראות לא רק את המצב העכשווי, אלא את האפשרות לשינוי, וזאת בזכות התקווה והאמונה.

רש"י, בעקבות מדרש רבה, מפרש את דברי יהודה "ונחיה ולא נמות" (מג , ח) בעקבותם מסכים יעקב לשלוח את בנימין עם האחים כקשורים לרוח הקודש, וזו לשונו:

ונחיה - נצנצה בו רוח הקודש - ע"י הליכה זו תחי רוחך, שנאמר "ותחי רוח יעקב אביהם.

ועל המילם "ותחי רוח יעקב אביהם" (מח, כז), כותב רש"י: " ותחי רוח יעקב - שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו." כלומר, "רוח הקודש" עזבה את יעקב כאשר חשב שיוסף נטרף ע"י חיה רעה רבי עקיבא ניחן ב"רוח הקודש" כאשר הוא מסוגל לראות בתוך מציאות עגומה ומייאשת לכאורה.

מכיוון שאין לנו נביאים ואין לנו כל מידע המגיע אלינו "מאחורי הפרגוד", אנחנו נמצאים במצב של אי וודאות מתמדת ולכן כדי להתנחם, באופן פרדוקסלי, אל לנו להתייחס , דוגמת יעקב אבינו לחי כאל מת, דבר שלא יאפשר לנו להתנחם, אלא לאמץ את גישתו של רבי עקיבא, המאפשרת לנו להתייחס גם אל מה שנראה על פניו כ"מת" וכחסר תקווה כאל "חי", וכדי לעשות זאת יש צורך בהסתכלות אחרת, ב"רוח הקודש", שהיא כדברי הרמב"ם (מורה נבוכים ב, מה) הדרגה הראשונה בדרגות הנבואה, אליה יכול כל אדם להגיע בנסיבות מסוימות:

הראשונה בדרגות הנבואה היא שמלווה את האדם סיוע אלוהי המניע אותו וממריץ אותו למעשה טוב גדול בעל ערך, כגון לחלץ ציבור של אנשים מעולים מידי ציבור של אנשים רעים, או לחלץ אדם מעולה גדול, או להשפיע טובה על אנשים רבים. והוא ירגיש בנפשו מניע ודחף לפעול. זה קרוי רוח ה', ועל האדם שמלווה אותו מצב זה.

רוח ה' אמורה להפיח בנו תקווה ואמונה בעתיד טוב יותר, אך גם מאפשרת לנו לפעול למען עתיד טוב יותר ואולי גם תובעת זאת מאיתנו.

פנחס לייזר, עורך שבת שלום, הוא פסיכולוג.

 

 

משה רבנו מעדיף את כפרתם של ישראל והצלתם על כניסתו לארץ

'ולא נתן ה' לכם לב לדעת' אמר רב שמואל בר נחמני: בשביל עצמו אמר לו משה את הדבר הזה. כיצד? שני דברים גזר הקב"ה אחד על ישראל ואחד על משה. אחד על ישראל בשעה שעשו אותו מעשה, מנין? שנאמר (דברים ט) 'הרף ממני ואשמידם' ואחד על משה בשעה שביקש משה ליכנס לארץ ישראל אמר לו הקב"ה 'לא תעבור את הירדן הזה' ומשה ביקש מן הקב"ה לבטל את שתיהן אמר לפניו: רבש"ע 'סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך' ובטלה של הקב"ה ונתקיימה של משה מניין? שנאמר (במדבר יד) 'סלחתי כדברך' כיון שבא ליכנס לארץ ישראל, התחיל אומר (דברים ג) 'אעברה נא ואראה את הארץ הטובה'. אמר לו הקב"ה: משה, כבר בטלת את שלי וקיימתי את שלך; אני אמרתי 'ואשמידם' ואת אמרת 'סלח נא' ונתקיים שלך ואף עכשיו מבקש אני לקיים את שלי ולבטל את שלך. אמר לו הקב"ה: משה, אין אתה יודע מה לעשות? אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשין? א"ל אם אעברה נא אתה מבקש לקיים, בטל סלח נא ואם סלח נא אתה מבקש לקיים, בטל אעברה נא. אמר רבי יהושע בן לוי: כיון ששמע משה רבינו כך, אמר לפניו: רבונו של עולם, ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תנזק צפורנו של אחד מהם.

(דברים רבה פרשה ז)

 

 

קיים קשר הדוק בין אהבת ה', אהבת הרֵע ואהבת הגֵר

"ואהבת את ה' אלהיך" - עשֵה מאהבה. הפריש הכתוב בין העושה מאהבה לעושה מיראה; מאהבה שכרו כפול ומכופל, לפי שהוא אומר "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק" (ואתחנן י') יש לך אדם כשהוא מתירא מחבירו כשהוא מטריחו, מניחו והולך לו. אלא אתה עושה מאהבה, שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת הקב"ה בלבד.

דבר אחר: "ואהבת את ה' אלהיך" - אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך, כענין שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית י"ב) והלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה, אינן יכולים לבראותו ומה תלמוד לומר "ואת הנפש אשר עשו בחרן"? אלא, מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסן תחת כנפי השכינה.

(סיפרי ואתחנן פיסקא לב)

 

אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה שתי מצות עשה; אחת מפני שהוא בכלל ריעים ואחת מפני שהוא גר והתורה אמרה "ואהבתם את הגר". צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו, שנאמר "ואהבת את ה' אלהיך" הקב"ה עצמו אוהב גרים, שנאמר "ואוהב גר".

(משנה תורה לרמב"ם, הלכות דעות ו , ד)

.

ט"ו באב - יום של שוויון, פיוס ותיקון

אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו.

(משנה תענית ד , ח)

 

אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכפורים. בשלמא יום הכפורים - משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות.

אלא, חמישה עשר באב מאי היא? - אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה... אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל.

(בבלי תענית ל ע" ב)

 

 

 

 

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.