עוז ושלום, החוג הרעיוני לציונות דתית ע"ר
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי יְדַבֵּר
אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר: תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת, וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן: קַח אֶת
מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה, יְהִי לְתַנִּין. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן
אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'; וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת
מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו - וַיְהִי לְתַנִּין. וַיִּקְרָא גַּם
פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים, וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִםבְּלַהֲטֵיהֶםכֵּן.
וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּוַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם, וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת
מַטֹּתָם.
וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. (שמות ז; ח-יג)
מופת איננה הוכחה
משה רבנו, לא האמינו בו ישראל מפני
האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלט וכישוף. אלא
כל האותות שעשה במדבר לפי הצורך עשאן, לא להביא ראיה על הנבואה; צרך להשקיע את
המצריים, קרע את הים והצלילן בו. צרכנו למזון, הוריד לנו את המן. צמאו, בקע להן את
האבן. כפרו בו עדת קורח, בלעה אותן הארץ. וכן, שאר כל האותות. ובמה האמינו
בו, במעמד הר סיני: שעינינו ראו, ולא זר, ואוזנינו שמעו, ולא אחר - האש והקולות
והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו ואנו שומעים: משה, משה - לך אמור
להם כך וכך. וכן הוא אומר "פנים בפנים, דיבר ה' עימכם" (דברים ה,ד) ונאמר
"לא את אבותינו, כרת ה' את הברית הזאת" (דברים ה,ג). ומניין שבמעמד הר
סיני לבדו, היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי, שנאמר "הנה אנוכי בא
אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט,ט):
מכלל שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה
הרהור ומחשבה... נמצאת אומר, שכל נביא שיעמוד אחר משה רבנו, אין אנו מאמינין בו מפני
האות לבדו, כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר, אלא מפני המצוה שציוונו משה
בתורה, ואמר אם נתן אות, "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו): כמו שציוונו
לחתוך הדבר על פי שניים עדים, ואף על פי שאין אנו יודעין אם אמת העידו אם שקר, כך
מצוה לשמוע מזה הנביא, אם האות אמת או בכישוף ולט. לפיכך אם עמד נביא ועשה אותות
ומופתים גדולים, וביקש להכחיש נבואתו של משה רבנו, אין שומעין לו ואנו יודעין
בייחוד שאותן האותות בלט וכישוף הן, לפי שנבואת משה רבנו אינה על פי האותות כדי
שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאוזנינו שמענוה, כמו ששמע הוא.
(משנה תורה
לרמב"ם, הלכות יסודי התורה ח, א-ג)
'ואקשה את לב פרעה'
הפסוק שבכותרת מופיע בפעם הראשונה
כאשר ה' גולל לפני משה את כל התכנית העתידית של יציאת מצרים, כך שאנו נזהרים מראש כי
ה' יתערב בהתמודדות בין משה לפרעה. אומנם, בפסוק זה (שמותז, ג), מסביר רש"י כי הנוקשות של פרעה
באה כתוצאה מסירובו הראשון לשחרר את בני ישראל ולהכיר בה': ויאמר פרעה מי ה'
אשר אשמע בקולו …לא ידעתי את ה' וגם את ישראל
לא אשלח (ה,ב),כך שהתנהגותו של פרעה נראית
טבעית,עקבית ובעצם, כותב רש"י, טוב לי (להקב"ה) שיתקשה לבו.(נראה
להלן מדוע מצב זה טוב להקב"ה)
אבל במהלך הסיפור, סיבת הסירוב של
פרעה הופכת לתופעה: כבר אחרי המופת הראשון,לפני המכות,(הפיכת המטה לתנין) 'ויֶחֶזק
לב פרעה', וכך יהיה אחרי כל מכה,לפי תסריט קבוע החוזר על עצמו: בעקבות המכה
פרעה מצטער, מבטיח שישלח את בני ישראל ואחרי הרחקת האסון,חוזר בו ומקשה את לבו.
הקורא ישים לב כי,למרות החזרות על אותו
ביטוי, ישנו שינוי משמעותי בין ניסוחו עד המכה החמישית לבין הניסוח לאחר מכן.עד
המכה החמישית, פרעה מקשה את לבו בעצמו,לפי רצונו. החל מהמכה הששית,כאשר
נדמה היה כי סוף סוף פרעה נכנע, ה' מתערב - "ויחזֵק ה' את
לב פרעה ולא שמע אלהם" (ט,יב).
בצורה זו או אחרת,האמירה יוצרת בעיה
חשובה: הכל מתקיים כאילו פרעה הפך לצעצוע בידי ה'; אין לא יותר רצון עצמאי והוא
מוכרח להיות רשע, בו בזמן שהוא מכיר בצדקת ה': "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים"
(ט,כז): החוטא מודה שחָטָא ונועלים
בפניו את דרכי התשובה?!
דרך אגב, בפרשה זו נראים דברים רבים פרדוכסליים:
תופעת המכות מתייחסת לנסים ומנוגדת לסדר הטבעי, וכך היא מאיימת על חופש האדם,חופש
שהוענק לו בזמן השבתת הבריאה ואושרה לו אחרי המבול: אדם אינו יכול להיות חופשי, אלא
בעולם בו הטבע מנוהל על ידי חוקים שאינם משתנים.
אומנם, המופתים הקודמים למכות שייכים,
אם אפשר לומר,לטכניקה מסוימת, שבדומה למכות הראשונות, גם החרטומים ידעו לבצע
(המדרש מוסיף: גם התינוקות), אולם, בהמשך, המצרים לא יכלו לשחזר את המכות
ולפנינו נס ממשי המנוגד לחוקי הטבע.
סיפור זה מפנה אותנו לבעיות בעלי
רלוונטיות אקטואלית,כגון הגבלת הבחירה החופשית לא רק מבחינה פיזית או חברתית, אבל גם
כאשר אנו מרגישים שמשהו משתלט על רצוננו ואיננו מרגישים חופשיים במעשינו.
מעבר לזה, פרעה הוא גם מנהיג ואז כמו
היום, נשאלת השאלה: על מה מבוססת מנהיגותו? על הידע? על הניסיון? או על הסכמת
הציבור, או אפילו על השפעת כוחות חיצוניים?
האם רצונו של אדם יכול להתמודד עם
רצונו של ה'? האם התמודדות זו אפשרית? או שמא היא רק אשליה והחופש הוא מדומה? לכל
אחד ואחד מאתנו, באה המכה השישית שבעקבותיה אין לנו אפשרות לעצור את היצר.
* *
*
א.
נתמקד בהתמודדות בין משה לפרעה: רבנו
בחיי (פרושים על ויצא) מזכיר לנו כי המפגש הזה נרמז כבר בתחילת
המבצע בקטע של הסנה, כאילו להודיענו מה הוא הערך האמיתי של כל הפרשה שהתחילה בסנה,
וזו לשונו: "דע כי קושי הלב הזה כבר נרמז למשה בתחילת נבואתו בפרשת הסנה, הוא
שכתוב 'וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל' - המשיל הכתוב ריבוי הצרות
והמכות באש והמשיל את פרעה הרשע בקוץ שהוא הסנה, ונרמז לו למשה מזה שעתיד
הקב"ה להקשות לבו של פרעה, שלא יכנע מפני המכות, כשם שהסנה איננו אוכל מפני
האש."
אבל זו היתה רק התחלה: ההתמודדות
הנ"ל מתפתחת בפנינו בהדרגה ואלה הם השלבים:
* בשלב הראשון, מנסה משה לשכנע את פרעה ומתקיימת ביניהם
שיחה, לא ידידותית אמנם, אבל רצינית ועניינית והדיאלוג קיים (שמות,פרק ה,פסוקים א' והלאה),אולם הדו-שיח לא מביא להבנה
ופרעה מפסיק אותו.
* לאחר מכן, משה משתמש בשפה אחרת שגם היא מוכרת מפרעה:
הטכניקה של המופתים, אבל גם כאן יש תיקו ופרעה אינו משתכנע.
* בהמשך, אנו פוגשים את המכות, מסוכנות בהרבה מהתרגילים
הקודמים ובתגובה למכות, מודגש הביטחון של פרעה המעודד על ידי החברה הסובבת אותו. ולמרות
החרפת המכות, פרעה ממשיך בסירובו.
* ולבסוף( אחרי שלושת השלבים הקודמים) - השלב הבעייתי ביותר: ה'
עצמו מחזק את לב פרעה.
בקריאה ראשונה, ניתן להסיק מהתפתחות
זו כי רצונו של אדם מוגבל, וכאשר כוחות הרוע גוברים עליו, אין לו אפשרות להפעיל את
רצונו כדי לעצור את ההתדרדרות. כתוצאה מזה, גם התשובה היא מוגבלת ולא ניתנת בכל
מצב שהוא: ישנם מצבים בהם אדם מאבד את מצפונו ואפילו לא יכול להתחרט. כוחות הרוע
מנצחים אותו.
בזה אנו למֵדים כי דרך הרע היא
אין-סופית ואדם שבחר בה בהתחלה ירחיק לכת ולא יוכל לאחר מכן להפסיק, הוא ימשיך
באותה דרך עד הסוף, כלומר עד השמדת עצמו.
הרמב"ם (הלכות תשובה) מדגיש כי אומנם הבחירה החופשית
קיימת תמיד, אבל כשמגיעים לדרגה מסוימת של רוע, אין אפשרות להפעיל את הבחירה והאדם
נסחף על כורחו על ידי הרוע.
על פי תפיסה זו, פרעה נעל את שערי התשובה בעצמו, מכיוון ש"ה
בא ליטמא, פותחין לו - הבא ליטהר,מסייעין לו"
ב.
קיימת סברה אחרת שאינה מנוגדת ל סברה
הקודמת, אבל פותחת אופקים נוספים.
בעצם, פרעה ממשיך להיות חופשי,
אולם בשלב מסוים חומרת המכות עלולה להשפיע על הפעלת רצונו של פרעה ולהביאו למה
שנקרא תשובה מיראה, וידוע כי תשובה זו אינה מושלמת. על מנת שפרעה יגיע
לתשובה אמיתית, תשובה מאהבה, הוא חייב לעבור תהליך נוסף, המחייב את המשך התעקשותו
בדרכו הרעה.
במה דברים אמורים?
ההתמודדות הנ"ל בין משה לפרעה
הינה עימות בין שתי תפיסות עולם.
מטרת המכות אינה להעניש את פרעה, או
אפילו אינה להוציא ממנו את הצו לשחרור עבדים, צעד מובן מאליו בתחום החברתי והכלכלי
כאחד. האתגר הינו גבוה יותר. ה' מתערב כדי לאפשר לפרעה לעבור מתפיסתו הוא
לתפיסת עולם אחרת, והוא לא רוצה להכיר בה. בעצם, ה' מתערב לטובת המטרה הסופית והיא
הכרתו על ידי העולם כולו, כפי שציין את זאת רש"י.(ראה לעיל)
ר' ישעיה הורוויץ ב"שני לוחות
הברית" (חלק
ג',פרשת וארא) מסכם
יפה את חשיבותו של רגע זה בתולדות האנושות וזו לשונו: "יציאת מצרים מורה
על חידוש העולם - ישראל נזדככים שם בכור הברזל, להסיר מהם זוהמת הנחש
ולהיות עולם חדש."
מדובר, אם כן, בנושא רציני מאוד: לא
הרפתקה חולפת, או פתרון חברתי זמני ואפילו דתי - האתגר הוא להפוך את משמעות בריאת
העולם,להחדיר לאנושות כולה מסר חדש; הקב"ה מתערב בהיסטוריה כדי לתת משמעות
מוסרית לעולם.
בדרך זו, אנו מבינים את שם הפרשה ואת
הפסוקים הראשונים בפרשתנו: 'וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא
נודעתי להם' כי זמן ההתגלות הגיע רק ביציאת מצרים, אחרי בשלות מסוימת ולא לפניה.
עכשיו ניתן לגלות לאנושות כי להסטוריה,לזמן,יש משמעות. לא הטבע
מנהיג את האנושות - אפשר להימלט מהדטרמיניזם הטבעי וכתוצאה ממהפכה זו להכיר
בזולת כעולם אחר.
איך פרעה, השבוי במושגים של חוקי הטבע
ושל מדע החרטומים, יכול להבין את העולם החדש הזה, הפועל על פי כללים אחרים?
האם מנהיג היה מסכים להחליף לגמרי את תפיסת
עולמו?
לכן, לא היה קל למשה לשכנע את פרעה, לא
בדו-שיח, לא במופתים ואף לא במכות.
בשלב מסוים נדרשה התערבותו של הקב"ה, כדי להציל את התכנית ולקדם
את מטרתה העיקרית: הבהרת המסר האלוקי לגבי משמעותו המוסרית של קיום העולם.
ד"ר יוסף בנג'ו הואר סוציולוג ומחנך
דת ופוליטיקה: "הילכו שניהם יחדיו?"
ביום חמישי, אור לו' בטבת (20.12.01)
נכחו מאות אנשים בערב עיון שהתקיים בהיכל שלמה בירושלים.
בערב זה, שהונחה ע"י הרב חנוך
גולדברג, יו"ר נתיבות שלום ופרופ' אלימלך הורוביץ, חבר הנהלת התנועה, הרצו שגריר
ארה"ב בישראל, ד"ר דניאל קורצר והרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין, ראש
ישיבת הר עציון באלון שבות.
השגריר שיתף את הקהל בניסיונו
הדיפלומטי במזרח התיכון, במצרים ובישראל, בקשיים הקשורים למילוי תפקידו כיהודי
שומר מצוות, המייצג את ארצות הברית, במקום שבו לעתים קיימים חששות מסוימים לגבי
מידת הנייטרליות הפוליטית בה הוא יכול למלא את תפקידו. אמנם, לעתים לא היה קל
להיאבק במגמות אנטישמיות הקיימות במצרים, אך נוצר הרושם שבעת שהותו במקום, הוא זכה
להערכה רבה. בישראל, אמנם, כיהודי שורשי שומר תורה ומצוות, הוא מרגיש
"בבית", אך כאן הוא נדרש להתמודד עם בעיות מסוג אחר, מורכבות לא פחות.
הוא התריע בפני הסכנות הצפויות לאזור,
אם המגמות הדתיות הפונדמטליסטיות - אותן הוא רואה כעיוותים של תפיסות דתיות
ומוסריות - ישתלטו על הסכסוך ויהפכו מאבק פוליטי למלחמת דת עקובה מדם והביע תקווה
שגם אנחנו נוכל בעתיד הקרוב לחיות חיים של שלום ויצירה.
הרב ליכטנשטיין, בדרכו הזהירה והמתונה
האופיינית, הצביע על שלושה ממדים דרכם צריך היהודי הציוני שומר תורה ומצוות
להתבונן בסוגיות של שלום וארץ ישראל:
-
ההיבט
האמוני-תורני
-
וההיבט
הפרגמטי.
כיהודי שומר תורה ומצוות וכציוני
המחויב לבחינת המציאות משלושת ההיבטים שהוזכרו, והרואה גם את הערכים התורניים
בצורה מורכבת, הוא מרגיש צורך לקבוע סדר עדיפויות בין מחויבות לערך דתי חשוב
ומרכזי כשלום לבין המחויבות למצוות יישוב הארץ ע"פ תפיסת הרמב"ן. הוא
ציין שקיימים מגזרים שלעתים אינם רואים צורך לבחור בין ערכים שונים, מכיוון שהם
מדגישים את מחויבותם הבלעדית לערך אחד בלבד. ראיה חד-ממדית זו, המתעלמת מהמורכבות
האפיינית לסוגיה זו, אינה מאפשרת להם להתמודד עם הקונפליקט שעשוי להתעור והמחייב
לעתים בחירה כואבת ואמיצה.
שתי ההרצאות עוררו שאלות רבות מצד הקהל. בין היתר, עלתה שאלה
נוקבת לגבי מקור חילוקי הדעות בין אנשים דתיים המצדדים בפשרה מדינית לבין המתנגדים
לה; האם מדובר בהערכות שונות של המציאות, או שמא בעצם מדובר בהבדלים מהותיים בין
השקפות עולם שונות הניזונות מאותם מקורות?
במציאות הקשה בה אנו נתונים, מהווה ערב מסוג זה, בו שגריר
ארה"ב, יהודי שומר תורה ומצוות, מקדש שם שמים בהליכותיו ובחתירתו הבלתי נלאית
לשלום, ובו רב, מגדולי הרבנים בארץ, מעיז להשמיע קול שונה בסוגיה בה רוב הציבור
הדתי-לאומי ומנהיגיו חושבים אחרת, נקודת אור המחממת את הלב.
לחברנו יצחק
פרנקנטל,
לשעבר
מזכ"ל עוז ושלום-נתיבות שלום
ולכל משפחתו
על פטירת אמו
ז"ל
בפעלך הממושך
למען שלום ופיוס בין העמים היים בארצנו
תנוחם מן השמים
מערכת "שבת שלום" תנועת עוז
ושלום-נתיבות שלום
המועצה, ההנהלה והחברים
|
|
|
| |
| Home |
The Movement Objectives and Principles You can Help! |
What's New Activities and Current Events |
Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel |
|
|
|
|
Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English) |
Search Our Site | Links To Peace Movements |
Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozshalom@netvision.net.il
©
Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.