וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ, הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים.

וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים ...

 וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים.

(שמות ז' כז-כט)

 

 

 

ובכה ובעמך - כלומר - אפילו על גופיכם יעלו. לכן לא אמר פרעה לחרטומים להעביר הצפרדע, כי דרך חרטומים שעושין עשרה או עשרים צפרדע, ומעבירים אותם, אבל כולי האי להעביר הצפרדע שמילאו כל הארץ, היה יודע שלא יוכלו לעשות, ולכך בא לו אצל משה.

 (רבי יוסף בכור שור שמות ז , כט)

 

'ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל' - תנא: הוא התחיל בעצה תחילה, לפיכך לקה תחילה; הוא התחיל בעצה תחילה, דכתיב 'ויאמר אל עמו', לפיכך לקה תחילה כדכתיב 'ובכה ובעמך ובכל עבדיך'.

(בבלי סוטה יא, ע"א)

 

כל בך שבתורה חסר ה', בר מן חד (חוץ מאחד) של פרעה מלא 'ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים' ולמה? מלמד שממנו התחיל הפורענות.

דבר אחר: ובכה - בשביל ששיעבד את ישראל תחילה בפה רך ולבסוף בעול קשה.

דבר אחר: ובכה (מלחמה) מלמד שאף על פי שעשו לו כמה תקנות, שלטו הצפרדעים בגופו וכן הוא אומר (שמות ח ח) 'על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה'.

(בתי מדרשות חלק ב, נא על שמות ז, כט)

 

בין מקרא להגדה

יואל רפל

פרשת 'וארא' פותחת בפסוק "וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם".את המילים 'אני ה' ' החוזרות כמה פעמים בפרשתנו מפרש רש"י "אני ה' - נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני, ולא לחינם שלחתיך, כי אם לקיים דברי שדיברתי לאבות הראשונים".

על-פי רש"י האמירה הפסקנית "אני ה'" יש בה התחייבות ומחויבות . "אני ה'" אקיים את ההתחייבות שנתתי לאבות אבותיך- לאברהם, ליצחק וליעקב. האם שמו של אלוהי ישראל איננו ערובה לקיום הבטחתו? מדוע נזקקו האבות להתחייבות? אלא לומר למשה, בהליכתך לפרעה בשמי, אתה הולך בשליחות היסטורית של אבות האומה, אלה אשר בשחר ימיה של האומה קיבלו התחייבות אשר אתה תממש. שני פסוקים לאחר מכן נמצא את ארבע לשונות הגאולה "לכן אמור לבני ישראל אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם..." ובהמשך "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב". מן הקריאה עולה שמדובר, לפחות לכאורה, בחמש לשונות גאולה ולא בארבע לשונות: 'והוצאתי', 'והצלתי', 'וגאלתי', 'ולקחתי', 'והבאתי'. חכמים העלו סיבות שונות מדוע 'והבאתי' אינו נכלל. במעשה רוקח (סימן ס') נאמר "ואיכא דאמרי (ויש אומרים) ארבע כוסות כנגד ד' גלויות והחמישי כנגד גאולה". הכוס החמישית היא פתיחת פרק חדש ולא המשך לתהליך מתנהל.

בתלמוד הירושלמי (פסחים פ"י, הל' א) מרחיבים את הדיון בשאלה: מדוע שותים ארבע כוסות יין בסדר פסח? תשובתו של רבי יוחנן בשם רבי בנייה: "כנגד ארבע לשונות של גאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי. על-פי הסבר זה, שהוא אחד מארבעה הסברים המובאים בתלמוד, ארבע לשונות הגאולה הן שלבים בתוכנית האלוהית לגאולת עם ישראל. לדעת רבי יוחנן בעת שאנו מקיימים את סדר פסח וקוראים ב 'הגדה', עלינו להרחיב בתיאור הגאולה שיציאת מצרים היא מודל מובהק לה. הלשון חמישית 'והבאתי' היא כבר, כפי שעולה, מימוש וקיום הגאולה. הרחבה להשקפה זו ניתן למצוא בדברי האמורא רבא האומר בבבלי פסחים (קיז, ע"ב) "ארבע כסי (=כוסות) תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה" (=כל אחת ואחת נקיים בה מצווה). לדעת רבא, ארבע הכוסות אינן רק סמל של חירות, אלא הן בעצמן מבטאות את הדרך לגאולה. בשתיית היין יש משום אמצעי לתחושת שחרור,חופש, חירות. אותה תחושה, שבין השתכרות לפיכחון, חייבת להיות אצל כל אחד המקיים את סדר פסח כזיכרון ליציאת מצרים, ואשר שתיית היין תעניק לו את התחושה של מעבר מעבדות לחירות.

מהן המצוות המשויכות בסדר ההגדה לכל אחת מהכוסות? כוס ראשונה-קידוש, כוס שנייה-סיפור יציאת מצריים (מגיד), כוס שלישית-ברכת המזון, כוס רביעית-קריאת הלל. שתי כוסות הן של ברכה-קידוש וברכת המזון, שתי כוסות מיוחדות לפסח - סיפור יציאת מצרים וקריאת הלל. הסבר זה מקובל על החוקר הפרופ' יוסף תבורי, שבספרו 'פסח דורות', שהוא ספר יסוד להבנת התהוות ליל הסדר, כותב ""כל כוס ממלא תפקיד מסויים בטכס ליל הסדר ואין צירופם מעניק להם משמעות הלכתית נוספת" (עמ' 131), שאלה בפני עצמה היא, מה חשוב בכוס היין, השתייה או החזקת הכוס בזמן אמירת כל אחד מהקטעים; למשל, האם החזקת הכוס בזמן קריאת הלל חשובה יותר מעצם שתיית היין שבכוס. על פי הנאמר הרי שהחזקת הכוס בעת קריאת הקטע המיוחד לה, אותה החזקה חשובה יותר מן השתייה עצמה.

בתלמוד הירושלמי לא מסתפקים בהסברו של רבי יוחנן וחכמים נדרשים למצוא תשובות נוספות לשאלה מדוע שותים ארבע כוסות יין בליל הסדר? ומדוע משאירים ולא שותים את הכוס החמישית - 'כוסו של אליהו הנביא' המקבילה ל'והבאתי' והמורמת בעת אמירת 'שפוך חמתך'.

התלמוד מפרט נימוקים לשתיית ארבע כוסות יין בליל הסדר (פסחים שם). 'רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד ארבע כוסות של פרעה'. שהמילה 'כוס' נזכרת ארבע פעמים בסיפור חלום שר המשקים ופתרונו על-ידי יוסף. "וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה... ונתת כוס פרעה בידו" (בראשית מ' יא-יג) ויוסף מבקש משר המשקים "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה" (שם, יד) זהו מקרה קלאסי של גאולה פרטית ולא גאולה לאומית. הסבר שלישי הוא של רבי לוי שאמר כי שותים ארבע כוסות יין "כנגד ארבע מלכויות"; ומיהן אותן מלכויות ששיעבדו את ישראל? אשור, בבל, יוון, ורומא. כל כוס נותנת ביטוי לשחרור מאחת מאותן מלכויות. הפירוש הרביעי בתלמוד הירושלמי הוא של חכמים "כנגד ארבע כוסות של פורענויות שהקב"ה עתיד להשקות את ישראל. מהן אותן הכוסות? מבהיר התלמוד כי מדובר בשני פסוקים מספר ירמיהו "כי כה אמר ה' אלוהי ישראל אלי,קח את כוס היין החמה" (ירמיהו כה, טו), "כוס זהב בבל ביד ה' "(שם,נא,ז) ושני פסוקים מספר תהילים "כי כוס ביד ה'" (תהילים עה, ט), "ימטר על רשעים פחים אש וגופרית ורוח זלעפות מנת כוסם" (שם יא, ו) בכל אחד מהפסוקים מובאת נבואה על כוס פורענות שתפגע באומות העולם. כפי שנאמר "כנגד ד' כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם הצוררות את ישראל".

קיומם של ארבעה הסברים הוא עדות לכך שאף אחד מההסברים אינו שלם או שאינו מספק תשובה מוחלטת. חכמי ישראל שישבו ועסקו בעריכת ההגדה של פסח, ודאי לא העסיקו עצמם בשאלה, כיצד להסביר את הצורך בארבע כוסות יין בליל הסדר,שהרי אם כן היו נותנים משהו בעניין בטקסט ההגדה. הרב מנחם מנדל כשר ב'הגדה שלמה' מביא עוד שמונה עשר הסברים שלא צויינו בירושלמי.הנה כמה דוגמאות: כנגד ארבע פורעניות שלקו המצרים: מכת בכורות,טביעת ים-סוף, ימי נבוכנצאר, והרביעי העתיד לבוא עם חברותיה". הסברים נוספים: כנגד ארבע כנפות הארץ, כנגד ארבעה יסודות:דומם, חי, צומח, מדבר. עוד הסבר: לכפֵּר על ארבע מיתות בית דין. כנגד ארבעה גואלין שיהיו לישראל: אליהו ומשיח בן-דוד ,וכהן גדול, הסבר נוסף –כנגד ארבע עונות השנה, או אחר-כנגד ארבעה דגלים שהיו לישראל במדבר .ולא נמנה את כל ההסברים שמביא הרב כשר.

אם כן, מדוע שותים ארבע כוסות יין? לפי הסברם - פירושם המלומד של הפרופסורים שמואל וזאב ספראי (הגדת חז"ל,ירושלים 1988 עמ' 48) התאימו את מספר כוסות היין בסדר פסח למספר כוסות היין שהיה נהוג בסעודה הלניסטית. יש לנו בהגדה עניינים רבים נוספים , שאין כאן המקום לפרטם, המעידים על הקשר ההדוק בין סדר הארוחה ההלניסטית לבין ניהול וסדר ליל פסח, גם זה שאנו מקימים בדורנו אנו , כמעט אלפיים שנה לאחר חורבן בית המקדש.

הדמיון בין סדר הארוחה ההלניסטית לנוהל בסדר ליל פסח נותן הסבר כפול: הן לשאלה מדוע שותים ארבע כוסות והן לשאלה מדוע לא שותים שלוש או חמש כוסות יין בסדר ליל פסח. 

ד"ר יואל רפל, כותב ומגיש 12 שנים את הפינה 'על הפרשה' ברשת ב' של קול ישראל (שישי 15.05)

 

 

מטרתן של מכות מצרים: עונש או אמצעי חינוכי?

כל מה שחשבו המצרים על ישראל, הקדוש ברוך הוא הביא עליהן. חשבו שיהיו שואבין מימיהן, לפיכך ויהפך יאוריהם לדם. חשבו כדי שיהו טוענין פרגמטיהן, הביא עליהם צפרדעים והיתה משרפת אותן.

(מדרש תנחומא בא סימן ד)

 

'ואני אקשה' - הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו 'חי אני נאם ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה' - אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו 'בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כחי' ועם זה היתה הכונה שישראל יראו וייראו, כאמרו 'למען שיתי אותותי אלה בקרבו', 'ולמען תספר', ואין ספק שלולא הכבדת הלב, היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם 'הטרם תדע כי אבדה מצרים' וזאת לא היתה תשובה כלל, אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע, והנה אמר האל יתברך 'ואני אקשה את לב פרעה', שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, 'למען שיתי אותותי אלה בקרבו', שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית, ולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעל אל עם גבר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות.

(ספורנו שמות ז , ג)

 

 

ייחוסו של משה רבנו

התורה מציגה לפנינו, וכמעט מטעימה את הדבר, שהייחוס הביולוגי - הן של אבותינו והן של משה רבנו - איננו כפי שנקבע על-ידי איסורי התורה שניתנה לאחר-מכן. זה בא ללמדנו שרמתו של האדם, הרמה שהוא מגיע אליה בהכרת אלהים, איננה קשורה בגורמים ביולוגיים.

יתר-על-כן, אחד מפרשני התורה הקלאסיים, חיזקוני, מסביר למה גרמה ההשגחה שמשה רבנו יוולד מיחסי אישות אשר לאחר-מכן הם מוכרים כפגומים, גם שלא היו פגומים בשעתם - "כדי שלא יתגאה על הציבור". הסכנה הצפויה לכל מנהיג ובעל שלטון - שיתגאה על הציבור; ואפילו אם המנהיג הוא איש האלהים, הרועה הנאמן של ישראל, יש לחשוש שמא יתגאה. לפיכך רצוי שמנהיג יהיה נאלץ תמיד להיזכר במה שעשוי להיראות כפגם בייחוסו.

וזהו רעיון שביטאו חז"ל במימרה הידועה: "אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם דעתו תזוח עליו אומרים לו: חזור לאחוריך", כלומר - זכור מי אתה. וזוהי אזהרה למנהיגות בכל הדורות ובכל הזמנים. בהקשר זה ניתן לציין שמאחורי המלך המשיח הצפוי שרשרת של איסורי עריות ופסולי חיתון: רות המואביה (שמלוט ובתו), יהודה ותמר כלתו, דוד ובת-שבע, שלמה ונעמה העמונית.

(י. ליבוביץ: הערות לפרשיות השבוע , עמ' 43-44)

 

 

מופת איננה הוכחה

משה רבנו, לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלט וכישוף. אלא כל האותות שעשה במדבר לפי הצורך עשאן, לא להביא ראיה על הנבואה; צרך להשקיע את המצריים, קרע את הים והצלילן בו. צרכנו למזון, הוריד לנו את המן. צמאו, בקע להן את האבן. כפרו בו עדת קורח, בלעה אותן הארץ. וכן, שאר כל האותות. ובמה האמינו בו, במעמד הר סיני: שעינינו ראו, ולא זר, ואוזנינו שמעו, ולא אחר - האש והקולות והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו ואנו שומעים: משה, משה - לך אמור להם כך וכך. וכן הוא אומר "פנים בפנים, דיבר ה' עימכם" (דברים ה,ד) ונאמר "לא את אבותינו, כרת ה' את הברית הזאת" (דברים ה,ג). ומניין שבמעמד הר סיני לבדו, היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי, שנאמר "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט,ט): מכלל שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה... נמצאת אומר, שכל נביא שיעמוד אחר משה רבנו, אין אנו מאמינין בו מפני האות לבדו, כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר, אלא מפני המצוה שציוונו משה בתורה, ואמר אם נתן אות, "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו): כמו שציוונו לחתוך הדבר על פי שניים עדים, ואף על פי שאין אנו יודעין אם אמת העידו אם שקר, כך מצוה לשמוע מזה הנביא, אם האות אמת או בכישוף ולט. לפיכך אם עמד נביא ועשה אותות ומופתים גדולים, וביקש להכחיש נבואתו של משה רבנו, אין שומעין לו ואנו יודעין בייחוד שאותן האותות בלט וכישוף הן, לפי שנבואת משה רבנו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאוזנינו שמענוה, כמו ששמע הוא.

 (משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה ח, א-ג)

 

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.