עוז ושלום, החוג הרעיוני לציונות דתית ע"ר
וַיְדַבֵּר ה' אֶל
מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת
שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל
הַמַּצּוֹת. וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּעַשׂ
מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ...וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל
רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ. וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי
אַהֲרֹן וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת, וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם
מִגְבָּעוֹת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. (ויקרא, ח )
השמן, הצדק וקיום העולם -
בין אברהם לאהרון
'קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּו',
זה שאמר הכתוב: 'אָהַבְתָּ צֶּדֶק
וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן
מֵחֲבֵרֶיךָ.' (תהלים פרק מה)
ר' יודן בשם רבי עזריה פתר קריא (פתר את
הפסוק) באברהם אבינו. בשעה שבקש רחמים על סדומיים, אמר לפניו: ריבונו של עולם,
נשבעת שאי אתה מביא מבול לעולם , ככתוב (ישעיה נד) 'כי מי נח זאת לי' -
מבול של מים אי אתה מביא, מבול של אש אתה מביא?! מה אתה מערים על השבועה?! אם כן,
לא יצאת ידי שבועה ככתוב (בראשית יח) 'חלילה לך מעשות כדבר הזה' - אמר לפניו: 'חלילה
לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט' אם משפט אתה מבקש, אין כאן עולם; אם עולם אתה
מבקש, אין כאן משפט. אתה רוצה לאחוז ולתפוס החבל בשני קצוותיו - חפצת עולמך וחפצת
דין, אם אינך מוותר מעט, אין עולמך יכול להתקיים. אמר לו הקב"ה לאברהם (תהלים מה) 'אהבת צדק ותשנא
רשע' - אהבת לצדק בריותי ושנאת מלחייבן (שם /תהלים מ"ה/) 'על כן משחך אלהים אלהיך
שמן ששון מחבריך' - מהו מחבריך? אמר לו: חייך שעשרה דורות שמנח עד אצלך עם
אחד מהם לא דיברתי ועמך אני מדבר, שנאמר (בראשית יב) 'ויאמר ה' אל אברם: לך
לך.'
(ויקרא
רבה פרשה י )
על גלגולם של
האורים והתומים
"וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד
וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ. וַיָּשֶׂם עָלָיו
אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים" (ויקרא ח' ז-ח)
פרשת צו (מפרק ח' ואילך) היא המשך ישיר לפרשיות המשכן
מסופו של ספר שמות. בפרשת תצווה (שמות כח) ישנו פרוט רב על הכנת האפוד
ובהמשך מפורטת הכנת החושן אך על הכנת האורים והתומים לא נזכר מאומה כי אם: "ונתת
אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן בבאו לפני ה'... " (שמות
כ"ח ,ל'). בפרשת פקודי (שמות לט)
ישנו תיאור חוזר של הכנת האפוד והחושן- תיאור מפורט, בו יוצא הציווי מהכוח אל
הפועל. בתיאור זה אין כלל הזכרת האורים והתומים. נראה איפה כי אורים ותומים לא היו
מעשה אדם ולכן אין פרוט עשייתם. יש פרשנים האומרים לכן כי עצם הרכבת החושן על
האפוד "ולא יזח החושן מעל האפוד" היא היוצרת בגדים אלה לתפקיד של אורים
ותומים ולא היה מרכיב נוסף. פרשתנו יכולה לשמש ככתוב השלישי המכריע בעניין , שהרי
נאמר: "ויקרב משה את אהרן...ויתן עליו את האפד ...וישם עליו את החשן ויתן
אל החשן את האורים ואת התמים" (ויקרא ח,ו'-ח').
קריאה פשוטה של הכתוב מצביעה על כך שעל החושן ניתנה תוספת, היא האורים והתומים.
כיצד
נעשו אם כך האורים והתומים? פרשני
התורה חלוקים על כך (ולעתים בטונים צורמים)
יש שאלות קשות בדבר האפוד והחושן...... ורבינו
שלמה אמר, כי האורים והתומים היו כתבי שם המפורש. ואילו ראה תשובת רבינו האי,
לא אמר ככה. וסוד עמוק הוא דבר האפוד והחושן, רק ארמוז קצת הסוד, אולי יבינהו מי
שהוא ידע דעת עליון...
הרמב"ן(
שמות כח ,ל) אינו מסכים:
סבר רבי אברהם להתחכם בענין האורים והתומים... ולא
אמר כלום. אבל הם כדברי רש"י. ומה שאמר שאילו ראה תשובת רבנו האי לא אמר ככה,
כבר ראינוה וחשבנוה, וידענו כי ר"א לא נתכוון אליה.
בנוסף לצווי להכנת האורים והתומים כחלק מעבודת המשכן
, אנו רואים גם את הציווי לדורות הבאים. משה מצווה לפני מותו להכין את יהושע
כיורש, אשר חייב יהיה להתייעץ בכהן לפי משפט האורים והתומים. כנאמר: "
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון ... ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו
במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה (במדבר
כ"ז, י"ח-כ"א). ואכן ההסתמכות על האורים והתומים
מופיעה גם בהמשך בספרי הנביאים הראשונים, שם הוא מופיע תחת השם אפוד. וכדברי
האבן-עזרא (שם) ואין טענה מן "הגישה האפוד" (ש"א כג, ט), כי החושן
דבק עמו, והאורים עם החושן. כלומר במקום בו נזכר האפוד הכוונה למכלול הכולל גם
חושן ואורים ותומים.
דבריו מתייחסים להתייעצותו של דוד באביתר הכהן (שמ"א
א כג, ב-ד) "וישאל דוד בה' לאמר האלך והכיתי בפלשתים
האלה . ויאמר ה' אל דוד לך והכית בפלשתים והושעת את
קעילה: ויוסף עוד דוד לשאל בה' ויענהו ה' ויאמר קום רד קעילה כי אני נתן את
פלשתים בידך" או כפי הנאמר בפרק אחר: (שמ"א ל'ז-ח) "ויאמר
דוד אל אביתר הכהן בן אחימלך: הגישה נא לי האפד, ויגש אביתר את האפד אל
דוד: וישאל דוד בה' לאמר ארדף אחרי הגדוד הזה האשגנו? ויאמר לו רדף כי השג תשיג
והצל תציל:".
לעומת זאת , חוסר הצלחה לקבל תשובה מה' נמצא אצל
שאול: "וירא שאול את מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד. וישאל שאול בה' ולא
ענהו ה' גם בחלמות גם באורים גם בנביאים.
"(שמ"א כח: ה') כתוצאה מכך ששאול אינו מצליח לקבל
את תשובת ה', הוא פונה לבעלת האוב. "ויאמר שאול לעבדיו: בקשו לי אשת
בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה. ויאמרו עבדיו אליו: הנה אשת בעלת אוב בעין
דור."
מה אם כן החליף את
האורים ותומים?
ספרי הנביאים מלמדים אותנו כי הנביא הפך להיות הצינור
דרכו הועבר המסר האלוקי אל העם. התלמוד מוסיף ואומר "... מתיב רבה בר שמואל:
"ויהי לדרוש אלהים כל ימי זכריה המבין בראות אלהים"(דברי
הימים ב' כו), מאי לאו באורים ותומים!" כלומר וכי לא
דרשו את ה' בזמנו של זכריה דרך האורים ותומים ? ותשובתו "לא - בנביאים".
(סוטה מח, ע"ב) רוצה לומר
הנביאים הם אשר למדו לדעת את דבר ה'.
ומה א"כ החליף
את תפקיד הנבואה משמתו גם נביאים אחרונים?
ת"ר: משמתו חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש
מישראל, ואע"פ כן היו משתמשים בבת קול" (סוטה, שם).
כלומר משמתו נביאים, עדיין ניתן היה לקבל את דבר ה' באמצעות בת-קול. נראה היה כי
המסוגלים לקבל את בת-קול הם בדרך כלל החכמים, עליהם אנו מוצאים סיפורים הכרוכים
בבת-קול. כגון: " שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו, נתנה
עליהן בת קול מן השמים ואמרה: יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא
שאין דורו ראוי לכך, נתנו עיניהם בהלל הזקן... ושוב פעם אחרת היו מסובין בעלייה
ביבנה, נתנה להן בת קול מן השמים ואמרה להן: יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה
שכינה עליו, אלא שאין דורו זכאין לכך, נתנו עיניהם בשמואל הקטן... (סוטה
שם).
ראינו כיצד רוח הקודש מתגלגלת לאורך הדורות
מ"אורים ותומים" אל הנביאים ולאחר מכן מופיעה כבת-קול, אך המהפך
הגדול קורה לאחר חורבן בית שני ובא לידי ביטוי בסיפור הידוע על תנורו של עכנאי.
(בבא מציעא נט, ע"ב)
וזה הוא תנור של עכנאי. ...תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות
שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב
ממקומו מאה אמה.. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי
- אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.
...חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם
אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו
ואמר: "לא בשמים היא" … אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר
סיני בתורה (שמות כ"ג)
"אחרי רבים להטות". אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא
בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.
למדים אנו כי דרשו חכמים לגנוז את בת-הקול ולקבל החלטות על-סמך הדיון
האנושי בלבד, ואף "מגייסים" את הקב"ה לתמוך בהחלטתם זו.
על אותו ר' אליעזר נאמר: "משמת רבי אליעזר נגנז
ספר תורה" (סוטה מ"ט, ע"ב). בפאראפראזה
ניתן לומר כי משמת רבי אליעזר נגנזו אורים ותומים. או נכון יותר לומר: האורים
ותומים שלנו מאז אינם בשמים, כי אם בדיון הרציונלי בין בני-האדם.
ד"ר
אליעזר שוורץ הוא רופא
רק הכהונה והמלוכה עוברות בירושה, כדי לזכות
בתורה צריך לעמול
רבי שמעון אומר: ג' כתרים הם,
אלו הן: כתר תורה, וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר כהונה, כיצד?
אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה שנאמר: (במדבר
כה) "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת
עולם". כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות שנאמר:
(יחזקאל לז) "ודוד עבדי נשיא להם לעולם
אבל כתר תורה אינו כן עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול, שנאמר (ישעיה
נה) "הוי
כל צמא לכו למים" הוי עמל בדברי תורה
(אבות דרבי
נתן פרק מ"א, משנה א)
טומאת האדם המת - שני היבטים
החמירה התורה בטומאת אדם
(המת) על כל טומאות שבעולם, לעשותה אבי אבות הטומאה, כדי שלא יהיו בני אדם מצויין
אצל מתיהם מתוך חיבתן, ויצטערו יותר מדי, או כדי שלא יהיו דורשין אל המתים ובעלי
אוב. ואף מפני כבוד הבריות החמיר הכתוב על טומאתן, כדי שלא יעשו מעורם נאדות
ושטיחים, ומעצמותיהם כלים להשתמש בהם וזהו גנאי לבריות, וכן אמרו
רבותינו ז"ל: מפני מה עור אדם טמא? כדי שלא יעשה עור אביו ואמו שטיחין. ומפני
מה עצמות אדם טמאים? שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודן, ולפי חיבתן - טומאתן.
(חזקוני במדבר
יט, טז)
"חכמים, היזהרו בדבריכם!"
ברצוני להתחיל תגובה זו למאמרו המעניין
והחשוב של הרב צ'יפמן פרשת "כי תשא"), בזה שאני מכירה אותו כאדם
פרו-פמיניסט, שעשה רבות לקידום מעמד הנשים ביהדות, במיוחד בתחום הלימוד. אם הייתי
חושדת בו שנושא זה אינו קרוב ללבו, אולי לא הייתי מגיבה למאמר. אך דווקא משום
שחזקה עליו שלא יעליב את הנשים בכוונה, החלטתי להעיר משהו בנוגע לניסוח של משפט
מרכזי בטיעונו. צ'יפמן כותב: "אך הקב"ה לא לקח בחשבון שבני אדם הם-פשוט
בני אדם. מה שעניין אותם באמת היו כל הדברים הפרוזאיים של חיי החולין: לקום בבוקר
ולדעת שיש להם מספיק אוכל, להם ולנשיהם ולילדים..." - משמע מזה שנשים
אינן בגדר בני אדם! או שמא הן לא נכללו במתן תורה? אפשר היה להימנע מכשל לשוני זה
על ידי כתיבת "מספיק אוכל, להם ולמשפחותיהם".
ד"ר דבורה וייסמן
כפי
שציינה ד"ר וייסמן, היתה כאן פשוט מעידה מצדי, ואני מודה על ההערה.
אך יש להוסיף, שלמרות שגם עשיתי השוואה מסוימת לבני אדם באשר
הם, עיקר עיסוק במאמר היה בתיאור הווייתם של בני ישראל במדבר, בזמן חטא העגל. לית
מאן דפליג שהתרבות דאז היתה תרבות פטריארכלית מובהקת. בכמה פסוקים בפרשה הנידונה
הנשים מתוארות במפורש כנספחות לגברים, והדברים כתובים מזווית ראיה גברית:
"פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם" (לב,ב), ועוד כהנה
דברים. כנראה שנסחפתי לאווירה לשונית זו של המקרא.
בברכה,
יהונתן
צ'יפמן
מערכת "שבת שלום" תנועת עוז ושלום-נתיבות שלום
|
|
|
| |
| Home |
The Movement Objectives and Principles You can Help! |
What's New Activities and Current Events |
Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel |
|
|
|
|
Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English) |
Search Our Site | Links To Peace Movements |
Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozshalom@netvision.net.il
©
Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.