וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ...

וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו

וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם.

(בראשית כ"ה; כ"ד, כ"ו)

 

 

וידו אוחזת בעקב עשו. לעכבו שיצא הוא תחלה (חזקוני). אי נמי: לעכבו כדי שיצא עמו, ולא תצטער אמו פעם אחרת בשבילו בפתיחת הקבר (הרחם) (מושב זקנים).

(הטור הארוך שם, שם)

 

אחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו. כי יד ממשלתו לא יהיה לו מיד ביום הולדו, כי אם בסוף בבואו בימים, כהוראת שם עקב המורה על הסוף, כך השלימות הנפשי נקנה ביותר בסוף ימי חלדו של האדם, כי 'סוף כל דבר הכל נשמע' וזקני תלמידי חכמים מוסיפין חכמה, אבל ביום הולדו אין בו רושם כלל מן אותו שלימות הנפשי, וא"כ מוכרח הדבר לומר שאין שכר לצדיקים בעולם הזה, שהרי עיקר זמן קניית השלימות הוא בימי הזקנה בהיותו קרוב לשערי מוות, כי אז שכלו הולך ומתגבר ואימתי יקבל שכרו, כי ימי הזקנה אינן מוכנים לקבלת השכר, כי כבר בטלו אצלו כל החמדות ותופר האביונה (קהלת יב ה), א"כ על כרחך אתה צריך לומר שיד השלימים אוחזת בעקב עשו, דהיינו סוף ממשלתו של עשו.

(כלי יקר שם, שם)

 

 

"אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" - על דרכי לימודנו בפירוש רש"י לתורה¹

אליעזר פינצ'ובר ז"ל

רש"י קנה לו שם עולם בזכות פירושיו למקרא ולתלמוד. לדעת רש"י, כל הכתוב בתורה נושא עימו מסר ומשמעות, ולא רק ידיעה אינפורמטיבית גרידא. ולכן, אין להסתפק בפירוש המשמעות המילולית של הכתובים. לפי רש"י, יש משמעות ותכלית לכל שם, זמן, מקום ואירוע ולכל פרט הנזכר בתורה. לשיטתו, התורה היא ספר קדוש הניתן לבני-האדם בידי האל כדי להנחותם בדרך האמת. בהתאם לכך יש לקוראו ולפרשו. לכל פרט - גדול או קטן - יש ערך מיוחד במינו (אברהם גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006).

בכל פרשה ונושא מצווים אנו לשאוף אל ההבנה השלמותית בפירושו של רש"י. (דברים אלה אמורים בפרשיות מְספרות בעיקר). כל אחד מן הפרטים הוא חלק בשלמות, ורבים מהם לא יובנו אלא לאורה ומתוכה. במגמה להגיע אל ההבנה השלמותית ברש"י יש להתייגע הרבה וללקט פזורי פרשנותו בנושא ממקראות שונות, אף מפסוקים מרוחקים זה מזה. נדגים זאת בפירוש רש"י על הפסוק "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" (בראשית כ"ז, י"ט).

על השאלה "מִי אַתָּה בְּנִי?" (בראשית כ"ז, י"ח), ששאל יצחק ליעקב בנו, כשבא ליטול את הברכה שנועדה לעשו, משיב יעקב "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" (בראשית כ"ז, י"ט), ותשובה זו מעוררת תמיהה:

איך יעקב שהיה צדיק וירא-אלקים, דיבר שקר? (כלשון הרד"ק לפסוק י"ט).

רש"י מציע, לכאורה פתרון לתמיהה זו:

אנכי - הוא המביא לך, ועשו - הוא בכורך.

אלא שאין בדבריו פתרון ואין הם יישוב לשאלה.

כי הקב"ה שונא השקר ואיך יקבל הברכות דרך השקר! (המהר"ל בפירושו לרש"י "גור אריה")

לתמיהתנו על יעקב אבינו, הנתון בצרה, נוספת עוד קושיא על דברי רש"י, ואנו שואלים, מה תיקן בדבריו אלה?

הרי תשובתו מנוסחת, דווקא לפי פירושו, ניסוח המשְׁגה את אביו העיוור, וכמעט נדמה לנו, כי אהבת רש"י ליעקב מקלקלת את השורה והוא מפליג כאן במגמתו ללמד עליו זכות בכל מחיר.

ואולם, אם כך היא הבנתנו בדבריו של רש"י, אין זאת אלא טעותנו ואנו שנכשלנו בלימודו. מוזהרים אנו מלהיחפז בהבנת דברי רש"י על יסוד פירוש למקרא בודד.

עיון בדיבור מתחיל אחד גרידא עלול להטעותנו, חייבים אנו להפוך בפירושו ולהגיע לכל מקום שבו מסב רש"י דבריו על אותה סוגיא עד שנרד לסוף דעתו של המפרש.

בפרשת "בלק" בפירושו לדברי בלעם "מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל" (במדבר כ"ג, ח) אומר רש"י:

כשהיו ראויים להתקלל לא נתקללו... כשנכנס אביהם במרמה אצל אביו, היה ראוי להתקלל, מה נאמר שם? 'גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה' (בראשית כ"ז, ל"ג).

כאן פותח רש"י מה שנעל במקומו והוא מפרט, כי יעקב אבינו ראוי היה שתחול עליו קללה, משום שבא אל אביו במרמה, אבל הקב"ה לא רצה "להזכיר שם קללה עליו" (כלשונו של רש"י לפסוק).

דבריו של רש"י כאן לקוחים ממדרש תנחומא לפרשת "בלק" - בלא שיזכיר מקורם המדרשי - ורש"י, כדרכו, מצמצם בהבאתם והרי הם במלואם:

בשעה שהיו ראויים להתקלל, לא נתקללו, כשנכנס יעקב ליטול הברכות במרמה דכתיב: 'וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים וגו'' אמר לו אביו: מי אתה? אמר לו: 'אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ'. המוציא שקר מפיו אינו ראוי להתקלל? ולא עוד אלא שנתברך שנאמר 'גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה'.

יעקב נהג באביו במרמה וְהִשְׁגהו בלבושו ובדבריו, ואף שיצחק לבסוף "הסכים וברכו מדעתו" (בראשית כ"ז, ל"ג, ד"ה "גם ברוך יהיה"), שוב אין רש"י מלמד זכות על יעקב אלא מקבל את דברי המדרש כי "ראוי היה להתקלל" ומוסיף עליהם ומפרש, כי רק בחסדו יתברך, נמנע שייזכר עליו - ועל בניו - שם קללה (רש"י במדבר כ"ג, ח', סוף ד"ה "מה אקב וכו'").

כלום סבור היה יעקב, כי הברכות מתקיימות בידו? כלל וכלל לא! בהגיענו לפרשת "וישלח" מלמדנו רש"י, כי ידע יעקב, שיש מערערים על הברכות: עשו והאיש הנאבק עמו - והוא שלוחו של מקום. אף הקב"ה לא הסכים לו על הברכות שבירכו יצחק (כך מלמדנו רש"י בפירושו להושע י"ב ה'), כיוון שהברכות באו לו "בעוקבה וברמייה" (רש"י בראשית ל"ב, כ"ח, עיין להלן) ויעקב נאבק ותובע ממלאך ה' בהעזה גדולה:

הודה לי על הברכות שברכני אבי שעשו מערער עליהן (רש"י בראשית ל"א, כ"ז, ד"ה "ברכתני").

גם כשהמלאך מגלה לו כי "סופך שהקב"ה נגלה אליך בבית-אל ומחליף את שמך, ושם הוא - הקב"ה בכבודו ובעצמו - מברכך", לא נתרצה יעקב, "ועל כורחו הודה לו" המלאך על הברכות במקום, בפנואל, כי לא שעה יעקב לדברי התחנונים שרש"י שמם בפי המלאך:

לא ייאמר עוד שהברכות באו לך בעוקבה וברמייה כי אם בשררה ובגילוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה אליך בבית-אל ומחליף את שמך ושם הוא מברכך. ואני שם אהיה ואודה לך עליהן... המתן לי עד שידבר עמנו שם! ולא רצה יעקב, ועל כורחו הודה לו עליהן, וזהו 'וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם' שהיה מתחנן לו להמתין לו ולא רצה (בראשית ל"ב, כ"ח, ד"ה "לא יעקב").

ואעפ"י כן, הקב"ה עדיין אינו מודה לו על הברכות ומאלצו ליעקב להמתין עד שבא לבית-אל, ועדים אנו כמה ייסורים עוד נתייסר יעקב עד הגיעו לבית-אל, ורק שם מברכו ומשנה את שמו יעקב "שהוא לשון אדם הבא במארב ובעוקבה", ומחליפו לשם ישראל - "לשון שר ונגיד" (רש"י בראשית ל"ה, י').

ולא זו אלא אף על מכירת הבכורה לא הסכים הקב"ה ולא הכיר בבכורתו של יעקב עד שנתארכו שנות עבדות ועינוי של אבות ובנים, רק כשבא לגאול את עמו משבט הנוגש בו, מודיע הוא לפרעה "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" ורש"י אומר:

כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו... (שמות ד', כ"ב, ד"ה "בני בכורי")

נמצאנו למדים, כי דברי רש"י - כדברי תורה "עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (ירושלמי, ראש השנה, פרק ג' הלכה ה' דף נ"ח ע"ד). מי שבא להבין דבריו "ממקומם" בלבד סופו שיטעה הוא ויטעה אחרים.

גם דברי רש"י לתשובתו של יעקב "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" מוסברים לנו בראייה שלמותית של המכלול הפרשני. מתחוור לנו, כי אין הם מפתח לפרשה כולה ואף לא סנגוריה ליעקב². כמדומה כי מגמת הפרשן והמחנך היא לשקף לנו את לבטיו הקשים של יעקב שמהם ניסה להיחלץ - לשווא - בדרך של ניסוח תשובתו והטעמתה, "אָנֹכִי! עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ", ניסיון שלא הציל איש תם מעוון "עוקבה ורמייה" כלפי אביו. עוון, שרדף וייסר אותו שנים רבות, ואת לקחו עלינו ללמוד.

1. הופיע לראשונה ב "מדרש ומעש"- שנתון מכללת ליפשיץ - תשמ"ב, נערך לגיליון זה ע"י יהודה פינצ'ובר

2. וזאת בניגוד לדעה כי מעשיו של יעקב מתוארים אצל רש"י באור חיובי ללא שמץ של ביקורת (י. פ.).

ד"ר אליעזר פינצ'ובר היה מורה ומחנך לדורות, נלב"ע ט"ז בשבט תשס"ח

 

כהות עיניו של יצחק: גורל, עונש, ברכה?

וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת, וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו: בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּנִי.

 (בראשית כז, א)

 

'ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו', דבר אחר: 'מראות' - מכח אותה ראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת, הה"ד (ישעיה לג) 'הן אראלם צעקו חוצה וגו'', ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו והיו רשומות בתוך עיניו וכיון שהזקין כהו עיניו הה"ד 'ויהי כי זקן יצחק וגו''. ד"א: 'מראות' - מכח אותה הראיה שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח, תלה עיניו במרום והביט בשכינה, מושלים אותו משל למה הדבר דומה למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו ותלה עיניו וראה בנו של אוהבו מציץ עליו בעד החלון, אמר: אם הורגו אני עכשיו, מכריע אני את אוהבי, אלא גוזרני שיסתמו חלונותיו, כך בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח תלה עיניו והביט בשכינה, אמר הקב"ה: אם הורגו אני עכשיו, אני מכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזר אני שיכהו עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו, ויהי כי זקן יצחק וגו'.

 (בראשית רבה סה, י)

 

'ויהי כי זקן יצחק' - ר' יצחק פתח: (ישעיה ה) 'מצדיקי רשע עקב שחד' - כל מי שנוטל שוחד ומצדיק את הרשע בעקב וצדקת צדיקים יסורו ממנו, 'וצדקת צדיקים' זה משה, 'יסורו ממנו' זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו - 'ויהי כי זקן יצחק וגו'.

(בראשית רבה סה, ה)

 

רבי חנינא בר פפא פתח: (תהלים מ) 'רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך וגו'.

אמר רבי חנינא: כל פעולות ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו, למה כהו עיניו של יצחק? כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות - 'ויהי כי זקן יצחק'.

(בראשית רבה סה, ח)

 

ואמר רבי יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר: (בראשית כ') 'הנה הוא לך כסות עינים', אמר לה: הואיל וכיסית ממני ולא גילית שהוא אישך וגרמת אלי הצער הזה, יהי רצון שיהו לך בני כסויי עינים; ונתקיים בזרעה, דכתיב: (בראשית כ"ז) 'ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות'.

 (בבלי בבא קמא צג ע"א)

 

 

על מה כעס עשו; על הפסד ברכתו של יעקב או על ברכתו?

'וישטם עשו את יעקב על הברכה' יש מפרשים ד'על הברכה' לא קאי אברכה דיעקב, אלא קאי הוא אברכה דעשו שברכו אביו 'על חרבך תחיה', ובה היה בטוח. והכי קאמר: 'וישטם עשו את יעקב על בטחון הברכה דעל חרבך תחיה וגו''.

(חזקוני בראשית כז , מא)

 

'ועל חרבך תחיה' - לפי אומנותו שהיה איש שדה לצוד במדברות ובמקומות החורבן והשממון היה ראוי לברכת החרב, וכוכב מאדים שהוא לשופכי דמים כוחו גדול על החורבן והחרב ועל כן זרעו של עשו יורש החרב, והשר שלו שהוא הכוח הממית מיוחסת לו החרב מן העולם. ומן הטעם הזה מנעה התורה החרב והברזל במשכן ובמקדש, במשכן כתיב (שמות כה) 'זהב וכסף ונחשת' ולא היה שם ברזל כלל, ובבית המקדש כתיב (מלכים א ו) 'ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו', לפי שהברזל חרב והוא המחריב העולם ובית המקדש קיום העולם. 'ואת אחיך תעבוד' - כשיעקב ראוי, והיה כאשר תריד. כשאינו ראוי, ופרקת עולו מעל צוארך. וזה כוונת אונקלוס שתרגם 'כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא'.

 (רבינו בחיי בראשית כז , מ)

 

 

"ועל חרבך תחיה" : קללה, ברכה או הכרח

ועל חרבך תחיה: בשכר שלקחת תליך וקשתך במצותי. 'ואת אחיך תעבד': אמר עשו - מאחר ששמתו גביר לי, הוא ינהוג בי מנהג בזיון אמר אביו 'ועל חרבך תחיה' - תשמישך יהיה בחרב ואין זה מנהג בזיון. אמר עשו: אף על פי כן, בתשמיש חרב יטריחני יותר מדאי. אמר לו 'ואת אחיך תעבד' - בתשמיש זה וירחם עליך.

(חזקוני בראשית כז, מ)

 

וטעם ועל חרבך תחיה, כמו בחרבך, וכן 'כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם' (דברים ח ג), בלחם, ואין הברכה שתהיה מחיתו משלל האויבים בחרבו, כי הנה נתן לו משמני הארץ ומטל השמים ובה יחיה, אבל הענין לומר שיחיה במלחמותיו כי ינצח ולא יפול בחרב אויב, ועל כן אמרו את אחיך תעבוד, שלא תתגבר עליו, והוא יגבר עליך.

(רמב"ן בראשית פרק כז פסוק מ)

 

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.