וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר

מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה

יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ.

וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה

וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ

וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ. (שמות כה; לא, לז)

 

 

 

והאיר על עבר פניה - עשה ששת הנרות שבראשי הקנים, היוצאים מצדיה, מסובים כלפי האמצעי, כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה, מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי, שהוא גוף המנורה.

(רש"י שמות כה, לז)

 

...ועוד ציווה לתת שם את המנורה, שהסכימו כולם שהיא מורה על אור ההשכלה והדעת, וכבר כתבתי שהארון היה מורה על חכמת התורה והנבואה שהיא החכמה הבאה רק על ידי הופעת אלהים בנבואה, והמנורה היה מורה על מה שישכיל האדם מדעתו להבין בכוח התבונה, שזה ההבדל בין חכמה ובין בינה, וחכמת התורה לא נמצא בעולם המלאכים, שהרי ביקשו את התורה ולא ניתנה להם, אבל נמצא בהם שכל ותבונה שהטבע טבע בם בטבעם, והם המשפיעים שכל ותבונה ממין זה על האדם...ופרי התבונה הזאת הם שבע החכמות שהמציאו בני אדם משכלם, ולעומת זה היה במנורה שמורה על אור השכל שבעה קנים שכולם פונים אל הנר האמצעי, שהיא החכמה האלהית...

(פירוש המלבי"ם - רמזי המשכן שמות כה, לז)

 

 

"דימו אותך ולא כפי ישך"

גיל נתיב

מוקדש לזכרה של אחותי, שלומית (נתיב) סלע,

 שיום פטירתה העשירי חל בכח בשבט תשעא

שלושת אלפים וחמש מאות שנה של מאבק להרחיק את הגשמיות מאלהים ואת אלהים מן הגשמי הועילו רק במעט. כי "האדם יראה לעיניים" (שמואל א' טז 7 ). אלהים אשר אין לו גוף ואין לו דמות הגוף קרוב לאנשי הגות היושבים בשלווה ליד שולחן כתיבתם, אך יראי ה' ואוהביו זקוקים לדימוי מוחשי של אלהים הקרוב לכל קוראיו. "דימו אותך ולא כפי ישך" (שיר הכבוד) ולכן פרקים ספורים אחרי האזהרה: "לא תעשון אתי (=אותי?) אלהי כסף ואלהי זהב (שמות כ 23) נצטוו בני ישראל לתרום זהב (שם כה 3) על מנת שבין הכנפיים של שני פסלי כרובים עשויים זהב, ישמיע אלהים חיים את קולו. פרקים ספורים אחר ההבטחה "בכל המקום אשר אזכיר (=תזכיר?) את שמי, אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ 24) נצטוו בני ישראל לעבוד את אלהים ולבקש את ברכתו רק בתוך מלבן של 100 אמה על 50 אמה.

כל אדם מאמין בורא בדמיונו את אלהיו. לכל אחד מאבות האומה היה דימוי אלהים יחודי לו, לכן אנו אומרים בתפילתנו "אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב" –לאלהים אחד שמות ודימויים רבים, וכשם שפרצופיהם של בני אדם שונים זה מזה, כך אין שני בני תמותה המאמינים בדיוק באותו אלהים.

אין מוקדם ומאוחר בתורה. ציווי הקמת המשכן בפרשת תרומה בא בעקבות מעשה העגל. “אילו הקדים משה במצות עשיית המשכן לא היו בני ישראל עושים את העגל (אלדד, הגיונות מקרא, עמ' 122) החוגגים סביב העגל מצביעים עליו ואומרים: "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך... " (שם לב 4), לעומת העגל המסמל נוכחות אלהים בפועל, משמשים הכרובים פורשי הכנפים רק צינור לקולו של אלהים המדבר מביניהם "ונועדתי לך שם ודברתי אליך מבין הכרובים" אך בעיני אדם מן השורה קו הגבול בין ההמחשה העגלית לבין ההמחשה הכרובית של נוכחות אלהים הוא קו דק. התלהבות דתית, תשוקה לקרבת אלהים, עלולה לגרום לחציית הגבול הדק הזה. חוקר המקרא קאסוטו מסביר את הצורך בהקמת המשכן בכך שבני ישראל, אחר שזכו להתגלות אלהים בהר סיני עמדו להמשיך במסעם ולהתרחק מאתר ההתגלות, וכך הוא כותב: "כל זמן שהיו חונים בהר סיני מרגישים היו את קרבת האלהים, נסעו, נדמה היה להם נתפרדה החבילה, ולכן היה צורך בהקמת משכן - סמל מוחשי לנוכחות ה' בקרבם".

המאמץ להרחקת אלהים מן המוחשי נמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. חזקיהו כתת את נחש הנחושת שיצר משה רבנו כי הבין שהמוני בית ישראל מייחסים קדושה אינהרנטית לנחש, הם נושאים עיניהם אל הנחש כאילו הנחש עצמו הוא המרפא חולים. חכמים הכשירו בדיעבד את מעשהו הנועז (משנה פסחים ד). טענות הנביאים שאלהי ישראל איננו זקוק למאכל ומשקה לא הועילו. המוני בית ישראל שהביאו עולותיהם וזבחיהם בימי בית ראשון וכנראה גם בימי בית שני, האמינו בתום לב שריח הניחוח של בשר הקרבנות הנשרף מגיע אל אפו של אלהים ומשיב את חרון אפו מעמו. ההבנה שאי אפשר לנתק את עבודת הקרבנות מהגשמת אלהים קמאית, היא אחת הסיבות שעוררה את הראי"ה קוק ללמוד מן הפסוק "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות" (מלאכי ג 4) שבבית המקדש לעתיד לבוא לא יהיו קרבנות מן החי, אלא מנחות, כלומר רק מן הצומח... (חזון הצמחונות והשלום, סוף פרק טו, סידור 'עולת ראיה'). אמנם גם מנחות עלולות לגרום לתפיסת אלהים כזקוק למזון בני אדם, אך אין הן מוחשיות ומושכות את העין והלב כמו שריפת בשר, חלב (חת בצירה) ודם על המזבח.

עדיין אנו זקוקים למקום בו תצומצם שכינת אלהים ולסמלים מוחשיים לנוכחות אלהים בקרבנו. מקדשי מעט ממשיכים וימשיכו לשמש אמצעי לטיפוח הרגש של "קרבת אלהים לי טוב" (תהלים עג 28) מבלי לעבור את הגבול שבין 'מקדש מעט' אל עבר "זה בית אלהים וזה שער השמיים". יהי רצון שבניין בית מקדש שלישי לא יוציא מן הכח אל הפועל את תאוות הבשר והיצר החייתי הטורף שעלול לעורר מראה הדם הנזרק אל יסוד המזבח. יהי רצון שבית המקדש השלישי יהיה בית מקדש צמחוני. יהי רצון שמנחות סולת ושמן שיעלו בו על המזבח לא יהיו בכמויות שיגזלו מזון מפיהם של ילדים רעבים, אלא רק בגדר תרומה סמלית שתבטא את המסר: "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" (דברי הימים א' כט 14)

גיל נתיב, רב קהילת מגן אברהם בעומר.

 

 

"ויקחו לי תרומה": לי, לשמי.

(רש"י שמות כ"ה, ב)

 

"ויקחו לי": התרומה לא תינתן לה' באורח בלתי-אמצעי, כי אם כל יחיד ויחיד יתן את תרומתו לציבור לצורך מסירתה לגבוה. מכאן שלא על היחיד, אלא על הציבור לבצע את המשימה שציווה ה', ולא בשביל התורמים היחידים, אלא בשביל הציבור כולו נקבעה המשימה האלוהית.

 (הרש"ר הירש שם, שם)

 

 

מהי קדושה של מטה? "ושכנתי בתוכם" ולא "בתוכו"

'ועשית את הקרשים למשכן' - אמר רבי אבין: משל למלך שהיה לו איקונין נאה, אמר לבן ביתו: עשה לי כמותה.

אמר לו: אדוני המלך, איך יכול אני לעשות כמותה.

אמר לו: אתה בסממניך ואני בכבודי, כך אמר הקב"ה למשה:'וראה ועשה' .

אמר לפניו: רבון העולם, אלוה אני, שאני יכול לעשות כאלו?!

אמר לו: 'כתבניתם בתכלת ובארגמן ותולעת שני, וכשם שאתה רואה למעלה כך עשֵה למטה' שנאמר 'עצי שטים עומדים' - כנתון באיסטרטיא של מעלה, ואם תעשה כאותה של מעלה למטה, אני מניח סנקליטין (שרים) של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה.

(שמות רבה פרשה לה)

 

...מדרש נוסף מאזכר פסוק של שלמה בפי משה: "כי האֻמנם יֵשֵב אלהים על הארץ" (מלכים א ח, כז) והמדרש ממשיך: 'אמר לו הקב"ה למשה: לא כשם שאתה סבור, אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב, ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה... ולא עוד אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אַמָּה על אַמָּה'.

בביטוי 'אַמָּה על אַמָּה' הכוונה היא לאותה אַמָּה שבין שני בדי ארון העדוּת במשכן, אשר ביניהם שמע משה רבנו את קול ה' 'מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים' (במדבר ז, פט).

תיאור זה מלמדנו שהאדם יכול לעבוד את ה' מעֵבר למושגים של שטח, משום שהמתכוון לעבוד את ה' באמת, נמצא בקירבתו של זה אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, ואם אין האדם מתכוון לעבוד את ה' באמת, הרי גם השמים והארץ אינם מספיקים.

המשכן לא הוקם כדי להיות משכן לה', אלא כדי להיות משכן לישראל המקבלים עליהם את דבר ה' ודבר זה איננו מותנה כלל בממדים.

(י. ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 370)

 

'ושכנתי בתוכם', ולא אמר בתוכו, לומר שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל.

 (אור החיים שמות פרק כה פסוק ח)

 

'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' (שמות כה, ח), ושכנתי 'בתוכו' הוה ליה למימר. אלא אמר ושכנתי 'בתוכם', כי כל אדם מחויב לעשות מקדש, ודבר זה נוהג תמיד. והזוהר כתב (ח"א דף קכ"ט ע"ב), כי התפילין שהם סוד המרכבה שאדם מניח הוא המקדש, גם יטהר האדם את עצמו וכל אבריו, ואז הוא בצורת משכן ומקדש.

(ספר השל"ה לרבי ישעיה הורוביץ, מסכת תענית כח)

 

רבי מנחם מנדל מקוצק היה אומר: השכינה נמצאת בכל מקום בו נותנים לה להיכנס...

 

במשכן כתיב: (שמות כה) 'זהב וכסף ונחשת' ולא היה שם ברזל כלל, ובבית המקדש כתיב (מלכים א ו) 'ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו'; לפי שהברזל חרב והוא המחריב העולם ובית המקדש קיום העולם.

(רבינו בחיי בראשית כז , מ)

 

'אם בחקתי תלכו...', 'ונתתי משכני בתוככם' - אם נתבונן בפסוקים אלו, יתבררו לנו שני דברים בוודאות גמורה:

א.      המשמעות של 'ושכנתי בתוכם' בכתוב שלנו מפליגה הרחק מעבר להשכנת השכינה במשכן גרידא, ועניינה, אליבא דאמת, קירבת ה' בתוכנו עם קיום הברית שבינו לבין ישראל, דבר המתגלה בהשראת שמירתו וברכתו על פריחת כל חיי הפרט והכלל.

ב.       עם זאת, אין ה' משרה את שכינתו, שמירתו וברכתו על-ידי הקמת המשכן וקיומו על-פי פרטיו ודקדוקיו גרידא, אלא רק בקידוש כל חיינו הפרטיים והציבוריים והקדשתם למען קיום מצוות ה'. דבר זה לא זו בלבד שנתאמת במאורעות ההיסטוריים של חורבן משכן שילה ושל שני החורבנות של המקדש בירושלים, אלא המקרא עצמו מדבר עליו בהטעמה ובאזהרות מפורשות...מכל מקום מבשר הכתוב, כי 'ושכנתי בתוכם' יבוא בעקבות 'ועשו לי מקדש'. לפיכך 'מקדש' אינו אלא הביטוי של אותו תפקיד כולל, אשר מילויו הוא תנאי להשכנת השכינה בישראל כמובטח.

(הרש"ר הירש שמות כה, ג-ח)

 

ולמה ניתנה התורה במדבר? לומר מה המדבר מופקר לכל בני אדם, אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד, שלא יהא אדם אומר 'אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה אלא אבותיך גרים היו', לכך כתיב (דברים לג) מורשה קהלת יעקב - לכל מי שמתקהל ביעקב אפילו הגרים שעוסקין בתורה שקולים הם ככהן גדול, שנאמר (ויקרא יח) 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' אלהיכם' - כהן ולוי וישראל לא נאמר, אלא אדם, לפיכך תורה אחת ומשפט אחד יהיה וגו' (במדבר טו).

(תנחומא ויקהל ח)

 

גֵר האמור בתורה, וכפי שהוא מפורש בתורה שבעל-פה, איננו כל אדם נכרי המתגורר בתוכנו, אלא הכוונה היא לכל מי שהתגייר בקרב עם ישראל.

כאן המקום לציין כי קיימת נטייה אצל חז"ל, להציג את גדולי חכמי ישראל כ'בני-גרים' או כבני-בניהם של גרים, ודומה שהם עושים זאת אפילו במקרים בהם אין לכך כל בסיס היסטורי, וזאת כנראה מתוך מגמה להוציא מלבם של כל אותם הקושרים את התורה ליסוד גזעי של עם ישראל.

למשל, על משעיה ואבטליון מסופר שהיו גרים, וייתכן אפילו שהדבר הזה הוא מוסיף דבר שבוודאי אינו יכול להיות מושתת על ידע היסטויר, באומרו על שני אישים אלה, שהיו בני בניו של סיסרא, אותו סיסרא עליו מסופר באריכות בספר שופטים (פרק ד) שכידוע היה שר צבא יבין מלך כנען אויב ישראל.

על שמעיה ואבטליון אלה אומרים חז"ל, שהם לימדו תורה ברבים, וכל כך למה? ללמדך שאין לך גדול מן העוסק בתורה, אותה תורה שניתנה לישראל ולגרים כאחד.

 (י.ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 376-377)

 

 

מדרשי צפון

מפרי עטו של רונן אחיטוב

והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו (כה, כ)

וכי יש להם לכרובים אחים? אלא בישראל הכתוב מדבר, שנאמר "דבר אל בני ישראל" (כה ב). אמר לו הקב"ה למשה: העדות בארון, והכפרת על הארון, שצריכים ישראל כפרה שלא שמרתם את העדות. וכיצד תכפר? שמעל הכפורת כרובים, שנאמר "סככים בכנפיהם על הכפרת", והם יכפרו, שכל זמן שישראל מקיימים בעצמם "ופניהם איש אל אחיו" אני מכפר לכם, שנאמר "ונועדתי לך... מבין שני הכרובים" (כה, כב).

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.