וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ

 וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן...

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב

 לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה

 הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. (דברים לד א, ד)

 

 

ויראהו ה' את כל הארץ

הראייה הזאת היתה בדרך פלא, כי לא היה אפשר בדרך הטבע לראות כל ארץ כנען מן המקום ההוא, וכן אמרו במדרש: אמר הקב"ה אני מעבירה לפניך כשפחה שהיא עוברת לפני אדוניה, ובספרי דרשו על הפסוקים האלה שהראהו כל הדברים העתידים להיות בארץ ישראל עד סוף כל הדורות, וכן הוא לפי הפשט, שהרי הראהו חלוקת השבטים קודם שיכבשוה.

(רש"ר רג'יו שם, שם)

 

ושמה לא תעבר... ושמה לא תבוא

כלומר, לא שאינך ראוי לזכות בארץ ישראל, אלא בשביל שאני נותן אותה לבני ישראל, על כן לא תוכל לבוא גם אתה, דעיקר העונש היה מידה במידה שלאיזכה להורות לישראל דרך הליכות החיים בארץ ישראל, שכל אותה הכנה שעשה הקב"ה עם הסלע היה כדי ללמד לבני ישראל דרך בעת שתהיה עצירת גשמים, ובשביל שקלקל בזה משה רבנו, היה העונש שלא יביא אותם להורות שם.

(העמק דבר לנצי"ב מוולוז'ין דברים לב, נב)

 

 

שבירה ושינוי כתפיסת עולם

שלמה פוקס

א. שבירת הלוחות כמסר! חתימת התורה בצו - עלינו לשבור קונבנציות

הפסוק החותם את הפרשה, את ספר דברים ואת התורה כולה הוא: "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד', יב').

רש"י מפרש לא לפי פשוטו של מקרא:

"ולכל היד החזקה" - שקיבל את התורה בלוחות בידיו: "ולכל המורא הגדול" - נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא. "לעיני כל ישראל" - שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר (לעיל ט, יז) "ואשברם לעיניכם", והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר (שמות לד, א) "אשר שברת" - יישר כחך ששברת."

מדוע רש"י מפרש שחתימת התורה היא בשבירת הלוחות? רש"י מפרש על פי המדרש (ספרי דברים שנז'):

..."ולכל המורא הגדול" ומנין אף בשיבור הלוחות? נאמר להלן (דברים ט יז) "ואשברם לעיניכם", וכאן הוא אומר "אשר עשה משה לעיני כל ישראל."

מה רוצה רש"י ללמדנו? נעיין בגמרא (יבמות סב ע"א):

דתניא: שלושה דברים עשה משה מדעתו, והסכימה דעתו לדעת המקום: פירש מן האשה, ושיבר הלוחות, והוסיף יום אחד...

...שיבר את הלוחות - מאי דרש? אמר: ומה פסח שהוא אחד משש מאות ושלוש עשרה מצוות, אמרה תורה: (שמות י"ב) "כל בן נכר לא יאכל בו", התורה כולה וישראל מומרים, על אחת כמה וכמה?! והסכימה דעתו לדעת המקום, דכתיב: (שמות ל"ד) "אשר שברת", ואמר ריש לקיש, אמר ליה הקב"ה למשה: יישר כחך ששברת.

עיון במקורות יכול להצביע על כך שרש"י בפירושו לפסוק האחרון בתורה בחר במסר של שבירת הלוחות, על מנת ללמדנו שלעיתים "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

נראה שיש לצרף את דברי ה'משך חכמה' (ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, נולד תרג' ונפטר ד' אלול תרפו' , 1843 - 1926) למסר שבשבירת הלוחות:

וזהו ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות וראה כי גדל טעותן עד אשר לא חשבוהו לספק כלל, כי לא רצו לעמוד - אולי ירד משה ולהביט מרחוק על ביאתו, רק היו משוקעין בטעותם בתועבות העגל אשר חשבוהו לאלקי, הבין טעותן "ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות", רוצה לומר כי אין שום קדושה וענין אלקי כלל בלעדי מציאות הבורא יתברך שמו, ואם הביא הלוחות היו כמחלפים עגל בלוח ולא סרו מטעותן, אולם כאשר שבר הלוחות ראו איך המה לא הגיעו אל מטרת האמונה בה' ותורתו הטהורה.

כלומר, שבירת הלוחות אמורה ללמדנו שאין קדושה בחומר, באבן, אלא בתורת ה'. מסר זה חותם את הקריאה השנתית בתורה, שברי הלוחות עם הלוחות השניים חייבים להימצא אלו לצד אלו בתוך ארון הברית.

 

ב. הפטרת 'וזאת הברכה' - "ויעמוד שלמה" או "ויהי אחרי מות משה"?

בכל קהילות ישראל מפטירים בתחילת ספר יהושע, בניגוד לנאמר במסכת מגילה (לא, ע"א) יתכן שהתסכול הנובע מחתימת התורה ללא הכניסה לארץ ישראל - כמשה, גם אנחנו לא נכנסים לארץ, אלא שבים על עקבותינו ושבים לתחילת בראשית - הביא לשינוי וקוראים בהפטרה על הכניסה לארץ ישראל. הנימוק לשינוי הפטרת 'וזאת הברכה': מנהג מבטל הלכה!

בגמרא (מגילה לא ע"א) נאמר שיש לקרוא: "וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח ה' נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם..." (מלכים א' ח', כב' ואילך). וכך לשון הגמרא:

...למחר [שמחת תורה] קורין 'וזאת הברכה' ומפטירין (מלכים א' ח') "ויעמד שלמה".

בעלי התוספות מעירים על כך:

ויש מקומות שנהגו להפטיר ב'ויהי אחרי מות משה' ושיבוש הוא, שהרי הש"ס אין אומר כן ויש אומרים שרב האי גאון תיקן לומר "ויהי אחרי מות משה", אבל אינן יודעין הסברא אמאי שינה סדר הש"ס". גם בסידור רש"י יש תמיהה על המנהג הזה.

מחבר ספר 'אור זרוע' (ח"ב, סימן שצג) מסכם פסקי הלכה ותמיהות של ראשונים לגבי החריגה מההלכה התלמודית ומנמק את המנהג:

הואיל וכל ימות החג מפטירין בענין היום ובשמחת תורה מסיימין ספר חומש וקורין ענין פטירת משה רבינו, לכן מתחילין בראש ספר נביאים וענין פטירת מרע"ה והעמדת יהושע במקומו, וגם רבינו יצחק בר' יהודה זצ"ל השיב: כיון שנהגו נהגו, שמנהג מבטל הלכה. וי"ל שבימי רבנן סבוראי שעמדו אחרי האמוראים הנהיגו כן, ויש כוח בידם, כי למדו תורה מפיהם.

הנימוק לבחירת ההפטרה "ויעמוד שלמה" בתלמוד מוסבר במחזור ויטרי: "ועוד כדי לסמוך ברכת המלך לברכת משה. שביום טוב האחרון הייתה ברכת המלך, כמו שאמרו חכמים שהוא חלוק מן החג, שזקוק לברכה בפני עצמה".

כלומר סיום חנוכת מקדש שלמה היה בשמיני עצרת ולכן יש לקרוא כהפטרה אירוע שחל באותו זמן, וכך נאמר בדברי הימים (ב', ה', א' ואילך וכן במלכים א', ח'): "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי." ובפרק ז' ח' - יא' נאמר:

וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת, כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים. וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִיד וְלִשְׁלֹמֹה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. וַיְכַל שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל הַבָּא עַל לֵב שְׁלֹמֹה לַעֲשׂוֹת בְּבֵית ה' וּבְבֵיתוֹ הִצְלִיחַ.

הסיבה לבחירת חנוכת המקדש בשמחה תורה ברורה, שניהם בכ"ג בתשרי. אך בקריאת פסוקים אלו מתעוררת שאלה: כיצד חנוכת המקדש בטלה את צום יום כיפור? האם זו כוונת הכתוב בדברי הימים "ואת כל הבא על לב שלמה"?

הגמרא במסכת שבת ל' ע"א אומרת:

...ולא יפה אמר שלמה 'ושבח אני את המתים שכבר מתו'? והיינו דכתיב: (מלכים א' ח) "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו.

"וילכו לאהליהם" - שמצאו נשותיהן בטהרה. "שמחים" - שנהנו מזיו השכינה. "וטובי לב" - שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר. "על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו", "לדוד עבדו" - שמחל לו על אותו עון, "ולישראל עמו" - דאחיל להו עון דיום הכפורים" (מלכים א; ח, סה).

נראה לומר שבחירת "ויעמוד שלמה" כהפטרה על ידי חז"ל, מלמדת אותנו שבדומה לשלמה- מותר לבטל את יום כיפור לחנוכת מקדש! דומה הדבר למסר של שבירת הלוחות שהבאנו בפתח דברינו. שלמה ביטל את יום כיפור מדעתו בשל חנוכת המקדש וכדי שלא לערבב שמחה בשמחה, ועל כך נמחל לו ולעם.

דומה שגם שינוי ההפטרה בימי הגאונים מעבירה מסר דומה. סיבת השינוי אינה ברורה דיה ובכל זאת, כמעט בכל בתי הכנסת נוהגים לקרוא 'שלא כהלכה'! היו בעלי הלכה שניסו להנחיל 'אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך' וקראו משתי ההפטרות. 'מנהג מבטל הלכה' - הביטוי באידיש: 'א מנהג ברעכט א דין' - מנהג שובר הלכה, מבטא רעיון זה בצורה ברורה עוד יותר - נימוק זה או העובדה שהסבוראים הקרובים לאמוראים בזמן, הם אלו ששינו את ההלכה ולכן נתקבל השינוי, והדבר די מפתיע!

ואולי יש משמעות נוספת לשינוי קריאת ההפטרה וקריאת פרק א' ביהושע אחרי חתימת התורה, שהיא הסיבה לשינוי.

בגמרא (תמורה טז' ע"א) נאמר:

 אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך!

אמר לו: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי (שמות ל"ג) "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל"?

מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו.

אמר לו הקב"ה: לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה, שנאמר: (יהושע א') "ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' "וגו'.

על פי מאמר תלמודי זה, כיבוש הארץ באמצעות מלחמה נבע מכך שיהושע לא ידע לשאול, לא היו לו ספקות. מעניין לחשוב כיצד היה נעשה כיבוש הארץ אילמלא טעותו זו של יהושע. אעיז ואומר שניתן היה להניח שדברי רחב 'כי נפל פחד על כל יושבי הארץ' נכונים היו. ייתכן וכל הכיבוש בקרב היה נמנע לו המתינו בערבות מואב ויכול היה להיות ניצחון ב'דרכי שלום'.

ברוח זו ניתן לומר שקריאת ההפטרה בספר יהושע עם חתימת התורה באה ללמדנו שעלינו להיזהר מלחזור על טעותו של יהושע. גם בחתימת התורה, 'אפילו כולנו חכמים' - ישנם וצריכים להיות ספקות ושאלות.

כוחה של פרשנות, כוחה של התורה שבעל פה, באה על מנת ללמדנו שמסורת התורה היא גם במסר של שבירת לוחות, ומתוך כך כוחה לשנות ההפטרה בשל מנהג השובר הלכה. הספק והשאלה הם חלק אינטגרלי מתפיסה זו המבטאת ענווה.

שלמה פוקס מלמד בהיברו יונין קולג', בבית שמואל ובקולות. מנהל חינוכי בפרויקט צה"ל בבית מורשה.

 

 

הדרן לשנה השמינית

בשבת בראשית תשנ"ח, יצאנו לדרך, בדחילו ורחימו, מכיוון שידענו שגיליונות רבים מופצים בבתי הכנסת מדי שבוע. חלקם הביאו מדבריהם של רבנים ידועי שם ובעלי השפעה בציבור הדתי. רובם הדגישו - ולעתים גם על ידי הבעת עמדה פוליטית ברורה בסוגיות השנויות במחלוקת והצגתה כ"דעת תורה" - את חשיבותה של מצוות יישוב ארץ ישראל ולעתים גם נוצר הרושם שמצווה זו הוצגה כ"שקולה כנגד כל המצוות" ולכן גם דוחה כל שיקול ערכי תורני אחר.

חשבנו לפני שמונה שנים - ואנו חושבים כך ביתר שאת היום - שחשוב להשמיע בציבור קול אחר, קול מורכב יותר, קול שהוא, על פי תפיסתנו, קולה האותנטי של הציונות הדתית, הרואה את תורתנו כ"תורת חיים".

בראשית הדרך, לא היה לנו ברור איך גיליון המשמיע מסר שונה יתקבל בקרב הציבור הדתי-לאומי.

הביקוש הרב לגיליונות, בארץ ובחו"ל, התגובות שאנו מקבלים מקוראינו, גם מאלה שאינם מסכימים עם חלק מהמסרים שאנו מעבירים, חיזקו את תחושותינו, שדווקא בעת הזאת, כאשר קיימת מחלוקת עמוקה בעם, יש מקום לקיים את הדיון מתוך כבוד הדדי ומתוך הכרה ש"שבעים פנים לתורה" ולכן, יש מקום למחלוקת לשם שמים גם בסוגיות עקרוניות, כל עוד מסכימים לקיים את הדיון מתוך הקשבה לעמדות השונות ומתוך קבלת ההכרעה הדמוקרטית בסוגיות מדיניות.

בעת הזאת, כאשר החברה הישראלית מתמודדת עם שאלות קשות הדורשות לעתים הכרעות קשות, חשוב לנו להמשיך בהדגשת הערכים התורניים הנראים לנו חשובים לא פחות ממצוות יישוב כל חלקי ארץ ישראל. חשוב לנו להזכיר לכולנו שכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים, שאנו מחויבים לשמור על זכויות הגר, שהתורה היא תורת חיים, ולכן יש לעשות הכל כדי למנוע שפיכות דמים ושחברה צודקת, בה יש התייחסות מחייבת לצורכי החלשים בחברה, היא מאבני היסוד של חברה יהודית תורנית, ורדיפה אחרי השלום גם היא ערך דתי חשוב.

יכולנו לעמוד במשימה זאת ונשתדל אי"ה להמשיך במשימה זו בעזרתכם.

עם סיום מחזור זה ופתיחת שנה חדשה, אני רוצה להודות למרים פיין, המרכזת את עבודת המערכת ואחראית על הפצת הגיליון בארץ ובעולם, לדני לזר, הדואג במסירות ובנאמנות לעריכה הגרפית ולמהדורת האינטרנט, למתרגם החפץ בעילום שמו, לגרפוס פרינט בירושלים על עבודת הדפוס, לכל הכותבים, התורמים, והקוראים המאפשרים את קיומו של "שבת שלום".

חזק חזק ונתחזק

פנחס לייזר

עורך