שהחיינו וקִימָנו ביראתו הטהורה והגיענו לשמוח בשמחת התורה

המשמחת לב ועינים מאירה, המאשֶרת הולכים בדך הטובה והישרה

המארֶכת ימים ומוספת גבורה, לאוהביה ולשומריה בצווי ואזהרה

לעוסקיה ולנוצריה באַהַב ובמורא. (מתוך "רשות לחתן תורה")

 

'וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל' (דברים לד, יב)

ולכל היד החזקה - שקבל את התורה בלוחות בידיו.

ולכל המורא הגדול - נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא.

לעיני כל ישראל - שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר (לעיל ט, יז) 'ואשברם לעיניכם', והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר (שמות לד, א) 'אשר שברת', יישר כחך ששברת.

 

תנו רבנן, ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין - שנאמר (יהושע א') 'רק חזק ואמץ מאד לשמר ולעשות ככל התורה'. חזק - בתורה, ואמץ - במעשים טובים. תפלה מנין - שנאמר 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'';

דרך ארץ מנין ? שנאמר (שמואל ב' י') 'חזק ונתחזק בעד עמנו וגו''.

(בבלי ברכות לב ע" ב)

 

 

חגי תשרי: מעגל מחזורי או מעגל ניגודי

מנחם קליין

 

על ספם של האחרונים במועדי תשרי, כאשר כמעט הסתיימו חגיגות קבלת הפנים לשנה החדשה, אנו יכולים להביט לאחור על החודש שעבר ולתהות על משמעותו. החגים שהועמסו על פני פחות מחודש הותירו אותנו לא אחת קצרי נשימה, ממהרים ממוצאי חג או שבת לתחנה הבאה: המועד או השבת שיבואו. עתה, משעברנו את רוב המסלול יש ביכולתנו לסכם את החודש האחרון.

במבט ראשון נראה שעברנו שורה של חגים שונים זה מזה כדי להתקדם בסדר עולה מראש השנה ליום הכיפורים, ממנו לחג הסוכות, ומשם לשמחת תורה. עברנו מקבלת עול מלכות שמים בראש השנה לתשובה ולסליחה של יום הכיפורים. בשלב הבא התקדמנו מהימים הנוראים לחג הסוכות שבמרכזו עומדת השימחה. אך זוהי שמחה ארעית כמו הסוכה שאינה ביתנו הקבוע. שמיני עצרת נועד להעלות את השמחה הבנויה על קבלת עול מלכות משמחה זמנית לקבועה ולתעל אותה לשמחת התורה. בסיום המסלול אנו מצויידים בכלים הרוחניים הדרושים כדי להתמודד עם קשיי החולין שמזמנת לנו השנה החדשה.

אולם ניתן גם לראות אחרת את מבנה מועדי חודש תשרי ואת הלקח שהם מלמדים. על פי הראייה שאציע חגי תשרי אינם בנויים באופן ליניארי, אלא ניגודי. הכוונה כאן אינה רק לניגוד שבין ימים נוראים לבין חג הסוכות. זהו אמנם ניגוד בולט, אך רק אחד מיני כמה. חלקם אינם ניגודים בין חגים שונים אלא ניגודים פנימיים הטמונים בתוך כל אחד מהמועדים עצמם ומקרינים על לוח השנה היהודי לאורך השנה כולה. לא אעמוד להלן על כל הניגודים אלא על הבולטים שבהם.

ראש השנה הוא חג דואלי, הרבה מעבר לעובדה שהוא נמשך יומיים. ראש השנה מציג לנו שתי תפיסות של זמן: זמן מחזורי וזמן ליניארי. בריאת העולם מייצגת את הזמן המחזורי. בראש השנה אנו חוזרים לנקודת ההתחלה, וההתחלה של כל ההתחלות היא בריאת העולם. לעומת זאת הגאולה מייצגת את הזמן הליניארי. על פי תפיסה זו בראש השנה אנו נעים קדימה, ואין נקודה המסמלת את העתיד יותר מאשר קץ כל הקיצין.

ראש השנה הוא יום דין, יום בו איום של עונשי מוות, ייסורי גוף ונפש וקשיים כלכליים מרחף מעל כל יצורי אנוש. זהו יום מפחיד בגלל אמצעי הדיכוי והענישה שעלול להפעיל מלך מלכי המלכים. מאידך זהו יום טוב, יום מועד וחג, חג ההכתרה של המלך הנשגב מכל. יהודי אשכנז מדגישים את הפן האיום של ראש השנה ובעקבות זאת הם הקנו לפיוט נתנה תוקף מעמד מעצב, חשוב בהרבה ממעמדו הפורמאלי. יהדות ספרד מדגישה את הפן השני והקנתה לפיוט זה מעמד שולי בלבד, אם בכלל. השופר שעומד במוקד ראש השנה מסמל את המלכת האל ואת הנשגב. אך לשופר יש גם משמעות מפחידה והוא משמש כאזעקת גיוס למלחמה. ולבסוף, כיום שבו נברא העולם, ראש השנה הוא בעל משמעות אוניברסלית או קוסמית. אך ראש השנה הוא גם בעל משמעות יהודית פרטיקולרית. זהו יום בו היהודי נדון לא כבן המין האנושי או כיצור חי גרידא, אלא כבן לעם היהודי. מכח היותו יהודי הוא חייב במצוות ועל קיומן ואי קיומן הוא נקרא לתת את הדין.

כפל המשמעות של ראש השנה הועתק למועדי תשרי, ומהם לשנה כולה. אלמנט יום הדין מועצם לממד מכסימאלי ביום הכיפורים. אולם השיא אליו מביא אותנו יום כיפור בתפילת נעילה אינו קו הסיום. יום כיפור הועתק בצורה מוחלשת להושענא רבה ולשמיני עצרת בו נדונים על המים. מכאן הועבר יום הדין לערבו של כל אחד מראשי החודשים לאורך השנה כולה. יום זה מכונה יום כיפור קטן. מן הצד האחר, יסוד החג והשמחה המקופלים בראש השנה מועצמים בחג הסוכות, ובשמיני עצרת ושמחת תורה. חגי שמחת תשרי הועתקו במלא עוצמתם לפסח ולשבועות, ובצורה מוחלשת הם מופיעים בכל ראש חודש.

 הניגודים החריפים של חגי תשרי הם ניגודים דרמטיים. ואכן חגי תשרי מתוארים במקורות ישראל באופן דרמטי. הימים הנוראים מתוארים כימים בהם מתחוללת דרמה קוסמית המתרחשת בעולמות העליונים ואשר תוצאותיה עתידות להשפיע על כל אחד מאיתנו. מילות הפיוט של נתנה תוקף והמסורת על נסיבות חיבורו מתארות זאת באופן פלסטי, בדומה לרושם שעושים פיוטי העקדה המושרים בימים אלו בפי עדות המזרח.

הדרמה המתוארת כאובייקטיבית לא נועדה למסור לנו מידע על תהליכי התביעה וסדר הדין השמיימי, אלא כדי להרשים ולעורר אותנו. התיאור החי והפלסטי נועד לעורר את התודעה האנושית המופעלת באמצעות הדמיון במטרה שנפנים את הדרמה. במילים אחרות: כדי שבתוכנו-אנו תחולל דרמה ויהיה מעבר. עצם המעבר חשוב לא פחות מהיעד אליו אנו הולכים. ואכן חגי חודש תשרי מאופיינים בשורה של מעברים: מעבר לשנה חדשה, המעבר שמחוללת התשובה במצבו הקיומי והתודעתי של האדם, המעבר מדירת קבע לדירה בסוכה, והכניסה חזרה הביתה בשמיני עצרת. ולבסוף המעבר מסיום קריאת התורה לקריאה מבראשית.

המעברים והניגודים החריפים המוצבים בפנינו בעוצמה רבה בראשיתה של השנה היהודית, ובעוצמה פחותה במהלך השנה כאשר ישנן התחדשויות נוספות, נועדו ללמד אותנו ראשית שאין מעברים פשוטים. המעבר מזמן אחד לזמן אחר, ממצב קיומי מסויים לאחר, או ממקום אחד למשנהו, הנם מורכבים ונושאים עימם דרמות וניגודים. שנית, התנועה והמעבר אינם מסתיימים במעשה אחד אלא נמשכים והולכים. שלישית, ההחלטות הנוגעות לדינמיקה האנושית חייבות להתקבל בידי כל פרט. האדם מעצב את הזמן, ואת המעברים והדרמות של חייו. כל אדם כותב את הדרמה של חייו ומחליט על התרכובת הייחודית שלו.

גם ברמה הלאומית ובמעבר ממלחמה לשלום אין מדובר במעבר מוחלט הנעשה בבת אחת. כמו כל מעבר, גם מעבר זה מורכב משורה של ניגודים. מדובר בתהליך בו יש עליות וירידות, עימותים לצד סוגים של השלמה, התקדמות לעבר השלום יחד עם נסיגה למעשי איבה. אי אפשר לקבל מסר חד משמעי וחד ממדי ולא תשובה סופית על ספקות ולבטים. בתוך מציאות זו עלינו לקבל שורה של החלטות. כיצד נעשה זאת? מהם העקרונות המנחים אותנו? מהי התרכובת שנרקח? התשובות על כך אינן מוכתבות מראש, אלא נתונות לבחירה ולשינוי מצדנו.

דר' מנחם קליין, חבר הנהלת "עוז ושלום-נתיבות שלום", מלמד במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן

 

 

"ולא ידע איש את קבורתו"

והנה עשה זה ה' (שלא ידע איש קבורתו), כי אולי אם נודע מקום קבורתו, טעה יטעו הדורות הבאים ויעשו ממנו אלוה מצד מה שנתפרסם מהנפלאות שעשה. הלוא תראה שגם בנחש הנחושת שעשה משה, טעו בו קצת ישראל מצד מעלת מי שעשאו (מלכים ב יח, ד) ולזה שעשה ה' שקבר אותו על דרך מופת, לא נגע בקבורתו אחד מן האנשים.

(רלב"ג על דברים ל"ד, ו).

 

...ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש (=מצבת זיכרון) על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זיכרונם, ולא יפנה אדם לבקר הקברות.

(רמב"ם הלכות אבל ד , ד)

 

"ישכֹן לבטח ...ובין כתפיו שכן"

הפרשנות המסורתית, ספק פשט וספק דרש אגדי, מייחסת את הדברים האלה לעובדה שבית-המקדש בהר הבית הוא בתחום נחלת שבט בנימין - ואם בית-המקדש הוא משכן כבוד ה', הרי הוא שוכן בין כתפיו. אבל זה מעורר שאלה. נאמר "חופף עליו כל היום". כל היום? איזה יום? הכוונה איננה ליממה, זמן סיבוב הארץ על צירה; יומו של הקדוש-ברוך-הוא הוא הנצח. משמע, שמשכן ה' הוא נצחי - והרי עינינו רואות שלא היה נצחי: המקדש חרב וחולל המקום הזה, ועומד עליו היום היכל זר. אבל יש מאמר מדרשי מפתיע (במדרש "פתרון התורה", אשר זכה לפרסום בדפוס רק לפני שנים אחדות בהוצאתו של אחד מחכמי דורנו, ר' אפרים אורבך). זה מדרש מתקופת הגאונים, אשר יש בו הרבה חומר ממדרשים אחרים המוכרים לנו, אבל גם מדרשים שאין אנחנו יודעים אם הם מקוריים או לקוחים ממקורות שאבדו לנו. והנה, במדרש זה נאמר משהו על "חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן". נאמר, שברכה נבואית זו של משה אכן נתקיימה, שהרי ההיכל העומד היום שם, היכל של אומה זרה, איננו מקום עבודה זרה. ההיכל הזה הוא מקדש לאומה שמכירה בייחוד ה' ומתכוונת לעבודת ה', גם אם לא קיבלה את התורה ואיננה עובדת את ה' בקיום המצוות. נמצא, שעדיין זה מקום מקדש לעובדי ה' באמת. הדברים האלו נאמרו בתקופת הגאונים, בתקופת שלטון הערבים על ארץ ישראל, ובוודאי קדמו למסעי הצלב, שבהם השלטון על הר הבית עבר לידי אלה שאינם בעלי אמונת הייחוד במובננו אנו.

(מתוך "הערות לפרשיות השבוע" לפרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל, עמ' 140-141)

 

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.