וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם

אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם

 וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם

 כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם. (דברים יב, יב)

 

 

ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך וגו' - רבי יהודה בר סימון אומר: אמר הקב"ה: אם יש לך ד' בני בתים יש לך 'ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך' ואני יש לי ארבע בני בית הלוי והגר והיתום והאלמנה שלי וכלן בפסוק אחד; אם אתה משמח את שלי ואת שלך בבית בימים טובים שנתתי לך, אף אני משמח את שלי ואת שלך בבית הבחירה, שנאמר (ישעיה נו) 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי' אמן וכן יהי רצון.

(תנחומא ראה פרק יח)

 

ושמחתם לפני ה' אלהיכם וגו' והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם. - הטעם שבחר בירושלים כי איך ישמח הלוי אתך שאתה תשב בביתך והוא רק כאורח ואיך יהיה שוה בשמחה אתך ולכך בהילוכך לירושלים הכל אורחים כעם ככהן כלוי א"כ אין נפשו עגומה הואיל היותו אורח כי שם כולם אורחים וגרים וא"כ השמחה שלימה ואין נפשו דואגת עליו כלל.

(ספר אהבת יהונתן דברים יב, יב)

 

 

אל המנוחה והנחלה

אילון לנגבהיים

מתוך תחושה שמדינת ישראל מתפתלת לאחרונה בדרכים עקלקלות, ומקבלת החלטות באמצעות מצפן מדיני משובש (או ללא מצפן כלל),בקשתי עצה טובה כיצד יש לנהוג ומה הדרך בה יש לצעוד. לשם כך שמתי פני אל הרי השומרון הנישאים שממרומי פסגתם רואים נכחם את המשעול המתפתל, הלא הם הר גריזים והר עיבל. הראשון אינו אלא "הר הברכה" שאת שיפוליו מכסים כיום יישוב יהודי משגשג וישיבת הסדר לשעבר, ואילו השני הוא "הר הקללה" - ההר הגבוה בשומרון המתהדר במספר אנטנות של בסיס צבאי, וביישובים פלסטיניים הסובבים אותו. שני ההרים כבר עסקו בעבר בייעוץ מעין זה, עת התאספו בני ישראל לאחר כניסתם לארץ בימי יהושע בן-נון ושמעו את הקללות שיושתו עליהם באם לא ישמעו בקול ה' ויעשו מצוותיו, ואת הברכות להן יזכו באם יקשיבו. בשל כך אני חש כי אין מקום מתאים יותר לבחינת דרכה המדינית והחברתית של המדינה.

גריזים ועיבל, מה דעתכם על מצבה הנוכחי של המדינה?

גריזים: התברכנו במדינה משגשגת, בייחוד בתחום החקלאי והקולינרי. יש כאן חקלאות מתקדמת, מערכות השקייה ייחודיות וויכולת מִחזור שפכים מהמובילות בעולם. גם בתחום האוכל אנו מובילים: כל מי שנפשו מתאווה לבשר יכול למצוא נתחי אומצה עסיסיים בעשרות מסעדות כשרות (ולעיתים גם במחירים השווים לכל נפש) ומסעדות רבות זוכות לכוכבים של מישליין.

עיבל: השגשוג הזה הוא הבל הבלים. רוב תושבי המדינה ניזונים מתעשייה המונית של מזון מהונדס ומשומר, או מיבולים חקלאיים הגדלים בזכות הורמונים וריסוס של כימיקלים רעילים. גם ההקפדה ההלכתית על כשרות כמו על שחיטת "חלק" וכשרות לפסח ללא חשש לפתית אינן אלא לעג לרש, גדיים ועגלים אמנם לא מבושלים בחלב אימם אך גדלים תדיר בתנאי כלובים המגבילים את תנועתם כדי שבשרם יהיה רך. ובאשר למסעדות המעולות שציינת - רובן הגדול לא כשרות ומגישות בראש חוצות שפנים, ארנבות ופירות ים נטולי סנפיר וקשקשת...

גריזים: אמת, נכון הדבר שקיימות מעט בעיות בתחום האוכל, אך לפחות בתחום העבודה הזרה הצליחנו לטפל...

עיבל: בתחום העבודה הזרה הצלחנו? לא רק שיושבי הארץ אינם עובדים בעבודה שעובד זר יכול לעבוד בה, הם גם מגרשים אותו כשהוא מסיים את תפקידו. אך ברצינות, אינני מסכים איתך גריזים יקירי, העבודה הזרה עדיין בתוכֵנו, אלא שהיא החליפה מעט את צורתה. ישנם אנשים המקדשים את אל הממון, סוגדים למדד תל אביב 25 או התל-טק. לעומתם, אחרים משתטחים על קברי צדיקים ומבקשים ישועה מאותו אל הממון... ובל נשכח את כל אותם אשר מקדשים אבנים וסלעים רק מפני שהם בשטחי ההפקר של יהודה ושומרון.

גריזים: אמת, יש בקידוש חלקי אדמה מעט מעבודה זרה ובייחוד מתמיה פולחן הנחת הקרוונים תחת כל עץ רענן... אך נראה לי שאתה מעט מחמיר בעניין הממון. הממון גם מביא לקירוב לבבות וצמיחה. תראה מסביב את כל מפעלי הצדקה וארגוני הצדק החברתי שקמו לאחרונה. אנשים בעלי ממון פותחים את ידם ברוחב לב וכמעט כבר חדל אביון מהארץ!

עיבל: טול קורה מבין עיניך, אחי ורעי. הצורך בארגונים אלו נובע מכך שהמדינה לא נותנת לאנשים אלה הזדמנות לפרנס את עצמם, ולא מחוקקת חוקים שיישמרו על כבודם. מה גם שאת חלק מפעילות ארגונים אלה המדינה מנסה בימים אלה לטרפד באמצעות חקיקה, מפני שהם פוגעים כביכול במדינה.

גריזים: אתה מדכא אותי מעט עיבל קשישא, אתה מתמקד רק בחצי הכוס המלאה ולא מצליח לשמוח ולחגוג. תראה איך עם ישראל יודע לחגוג: בכל מועד יש פסטיבל - בפסח בשבועות ובסוכות! פסטיבל מחולות וכליזמרים, תיאטרון ומוסיקה יהודית, אפילו לכבודינו עורכים השומרונים פסטיבל גדול.

עיבל: קשה לי להזדהות עם החגיגות והשמחה בימים אלה, מפני שהשמחה הזאת מאפשרת לאזרחים לברוח מהעוולות עליהן צועקים הנביאים. כך קורה שמדינת ישראל מצטיירת כיום באופן שלילי ביותר בעיני הגויים וגם בעיני יהודים רבים. ולא מפני שההסברה של המדינה גרועה, הרי בהפטרה שלנו כבר נאמר שאם נשמע בקול ה' ומצוותיו "גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו..." גם ללא הסברה יקשיבו לנו "למען ה' אלוקיך ולקדוש ישראל כי פארך".

גריזים: אילולא הכרתי את מזגך הרע, עיבל ידידי הייתי כבר מתייאש מלשוחח עמך. אתה צודק בכך שלא הגענו עדיין אל המנוחה ואל הנחלה, ולכן כיבוש הארץ עדיין נמשך והדם עדיין נשפך ולא רק מצידינו. אך עליך לזכור כי תהליך הכניסה לארץ בפעם הראשונה נמשך גם הוא זמן רב מאד, מימי יהושע ועד ימי דוד המלך והארץ שקטה למעשה רק בימי שלמה המלך.

כך דבריהם של שני ההרים הללו, שני קולות מנוגדים שכל אחד מהם מבטא יחס מסויים אל המדינה. האחד, קול אופטימי הבוחר לראות את הטוב, והשני קול ביקורתי ונוקשה המזהה בעיקר את הרע. שילוב שני הקולות המנוגדים בולט גם בדברי ישעיהו בהפטרה. מחד הוא מוכיח את ישראל על מעשיהם הרעים, ומאידך הוא מבטיח להם גאולה בעתיד. בפרשתֵנו, משה מניח את יסודות הכלי הדיאלקטי של הברכה והקללה, ולמרות שהטקס המקראי של הקראת הברכות והקללות כבר לא קיים, ראוי לעשות לו זכר בנפשינו ובמיוחד בנפשם של מנהיגינו.

אילון לנגבהיים מלמד פיסיקה וכותב דוקטורט בהוראת מדעים.

 

 

הקשר בין "הרחבת הגבולות" , הרחקת "המקום" והתאווה לבשר

"כי ירחיב ה אלהיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר" - הורה שאין האדם הומה אחר התאוות, כי אם מתוך הרחבה יתירה "ואין ארי נוהם, כי אם מתוך קופה של בשר" (ברכות לב), לכך אמר: "כי ירחיב ה' את גבולך" וזה יביאך לידי הסרת מסווה הבושה מעל פניך, עד שתאמר בפה מלא "אוכלה בשר" ודומה זה קצת לפריקת עול מלכות שמים ולחקור איזהו מקומן של זבחים והסבה לכל זה הוא "כי ירחק ממך המקום" אשר יבחר ה' כי כל הקרב הקרב ביותר אל מקדש ה', יש עליו מורא מלכות שמים ביותר, כמו שנאמר "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט כט) רצונו לומר מן המקדש נמשך שיהיה עליך מורא מלכות שמים, אמנם "כי ירחק ממך המקום" גורם לך שרחוק ה' מכליותיך, על-כן כל היום תתאווה תאווה, גם בוש לא תבוש מלומר 'אֹכלה בשר', הנני מתיר לך הדבר וזבחת מבקרך וגו כאשר צויתיך, לא בכל עת כי אם לפרקים בעת התגברות התאווה.

 (כלי יקר דברים יב, כ)

 

 

"ונתן לך רחמים" - ההשלכות הנשפיות של ענישת אנשי עיר הנידחת

 דמעשה עיר הנידחת גורם שלוש רעות בישראל:

א.       שההורג נפש נעשה אכזר בטבע, והנה יחיד הנהרג בבית דין כבר נבחר לזה שלוחי בית דין, אבל עיר שלמה בעל כרחינו עלינו להרגיל כמה אנשים להרוג ולהיות אכזרים.

ב.       שאין לך אדם מאותה עיר שאין לו קרובים בעיר אחרת ומתגברת השנאה בישראל.

ג.        שנעשה קרחה ומיעוט בישראל, על זה הבטיח הכתוב שבזה שתעסוק בזה בלי שום הנאה מביזה, ישוב ה' מחרון.

(העמק דבר לנצי"ב מוולוז'ין, דברים י"ג, י"ח)

 

 

כבנים, כעבדים - מחויבות האדם לתיקון עולם ולצדק חברתי

פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ. (דברים טו, יא)

וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלוהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם?

אמר לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנום.

אמר לו: אדרבה, זו שמחייבתן לגיהנום! אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין, וציווה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא כועס עליו? ואתם קרוין עבדים, שנאמר: (ויקרא כ"ה) 'כי לי בני ישראל עבדים'!

אמר לו רבי עקיבא: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין, וציווה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון משגר לו? ואנן קרוין בנים, דכתיב (דברים י"ד) 'בנים אתם לה' אלהיכם'.

אמר לו: אתם קרוים בנים וקרוין עבדים, בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים, ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין עבדים, ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום!

אמר לו, הרי הוא אומר: (ישעיהו נח) 'הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית' - אימתי עניים מרודים תביא בית? האידנא (עכשיו), וקאמר: 'הלא פרוס לרעב לחמך'.

(בבלי בבא בתרא י ע"א)

 

 

מדרשי צפון

מפרי עטו של חברנו רונן אחיטוב

לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ (יג, א)

לפי שנאמר "כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם" (יב, לא), יכול יאמר אדם: אמרה תורה "וכל בכור אדם בבניך תפדה" (שמות יג יג), הרי שהתיר לי המקום לפדות את בני ולא לערפו, אני עושה לפנים משורת הדין והריני שוחט את בני, תלמוד לומר "לא תוסף".

ויכול יאמר אדם, הרי שלא חפץ המקום במות הרשע, אני עושה לפנים משורת הדין ולא יהרג אדם בבית הדין לעולם, תלמוד לומר "לא תגרע". וכן הוא אומר "לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו" (יג, ט).

הפסוק המופיע בסוף הדרשה מבטא אכזריות, והימנעות מחמלה על העבריין. בניגוד לכך נראה שעומדים הפסוקים הבאים: "כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו (...) אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני ה' אלהיך בכל משלח ידך: השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתך" (יב, יח-יט). פסוקים אלה מנסים לכאורה לפתח אישיות נדיבה ורגישה לצרכי הזולת. מה אפוא הדמות הרצויה בעיני הכתוב? האם המחוייבות העיקרית היא כלפי הקב"ה או כלפי אדם?

בתחילת הדרשה נשללת מחוייבות קיצונית של אדם לאלוהיו "לפנים משורת הדין", ונשללת זביחת אדם. (אמנם במסעי הצלב היו יהודים ששחטו את בניהם, אך הם זכו לביקורת קשה). בסוף הדרשה נשללת גם העמדה ההפוכה, של חמלה על כל אדם. (בדרכו של ר' עקיבא, ראו משנה מכות א,י, והביקורת של רשב"ג עליו). מסקנת הדרשה היא שיש לפתח דמות מאוזנת, ולא להקצין לאחד הצדדים.

 

 

קוראים מגיבים

חברנו שלמה פוקס מעיר על "מדרשי צפון" בגיליון דברים

בסוף הדף לפרשת דברים ישנו 'קטע' מפרי רונן אחיטוב - יש לצין שהחרמון נקרא על שם חרם לא כאגדה ערבית, כי אם מתוך הספרים החיצוניים - ספר חנוך

ספר חנוך א', פרקים ו'-י' מתוך: הספרים החיצונים, ספר חנוך א, ו

ויהי כי רבו בני אדם בימים ההם ובנות יפות ונאות ילדו להם. ויראו אותן המלאכים בני השמים ויחמדו אותן וידבר איש אל רעהו לכה ונבחרה לנו נשים מבנות האדם ונולידה לנו בנים. ויאמר אליהם שמחזי והוא נשיאם יראתי פן תמאנו לעשות את הדבר הזה והייתי אני לבדי נושא העון הגדול. ויענהו כולם ויאמרו השבע נשבע כולנו והתקשרנו בחרם כולנו בינותינו לבלתי סור מן העצה הזאת ובה נעשה את המעשה הזה. אז נשבעו כולם יחד ויתקשרו ביניהם בחרם. ויהיו כולם מאתים מלאך וירדו בימי ירד על ראש הר חרמון ויקראו להר חרמון כי בו נשבעו והחרימו ביניהם.

אנו מודים לשלמה פוקס על הערתו המעניינת.

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.