לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת

לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ

אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ

 עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט.

(במדבר כו, נג-נו)

 

לרב תרבה נחלתו - לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב ואע"פ שלא היו החלקים שווים, שהרי הכל לפי ריבוי השבט חלקו החלקים לא עשו אלא ע"י גורל והגורל היה ע"פ רוח הקודש, כמו שמפורש בב"ב (דף קיח) 'אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוה"ק אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין וי"ב גבולים בי"ב פתקין ובללום בקלפי והנשיא מכניס ידו בתוכו ונוטל שני פתקין עולה בידו פתק של שם שבטו ופתק של גבול המפורש לו והגורל עצמו היה צווח ואומר: 'אני הגורל עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני', שנא' 'ע"פ הגורל' ולא נתחלקה הארץ במדה לפי שיש גבול משובח מחברו אלא בשומא בית כור רע כנגד בית סאה טוב, הכל לפי הדמים.

(רש"י במדבר כו, נד)

 

אך בגורל יחלק את הארץ - עניין הגורל היה מפני החלק היפה והחלק הרע, מי שבא לחלקו חלק יפה על פי הגורל היה לו, ומי שבא לחלקו חלק רע על פי הגורל היו מעלין לו בכספים, ומי שהיה לו חלק יפה היה מעלה לו כספים למי שבידו חלק רע.

(רבנו בחיי כו, נה)

 

החידה של פינחס

מרדכי בק

מוקדש לאבי מורי

הרב שלמה זלמן בק ז"ל,

שנפטר בי''ט בתמוז תשמ"ג

את פינחס, שעל שמו קרויה פרשתנו, אנחנו פוגשים לראשונה בלידתו.

וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן לָקַח-לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-פִּינְחָס (שמות ו: כה).

אפילו כאן, בראשית סיפורו של פינחס, יש רמז למחלוקת עתידית. מחד גיסא השרשרת המשפחתית מחברת את פינחס לשבט לוי, ובמיוחד למשפחת אהרון הכהן הגדול, ומאידך גיסא הקשר עם בית פוטיאל מעלה נושאים ששבגינם מאוחר יותר בני ישראל ישתמשו בהם נגדו.

לפי המסורת, פוטיאל הוא כינוי של יתרו, כהן מדין וחותן משה. הוא גם 'כשר' מספיק עבור כלה

לבנו של אהרן. אבל לכינוי "פוטיאל" יש משמעויות מאיימות המחברות את הצד הזה של המשפחה לעובדי אלילים. כאשר פינחס הורג את זמרי וכזבי בצעירותו, מבזים אותו מבקריו על ש'פיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל' (סוטה מג, ע"א, ורש'י במדבר כה, יא) איך קרה שאדם אציל כאלעזר, יכול היה להסתכן בלקיחת אישה ממשפחה מפוקפקת?

לפי הספר 'רזי עולם', אלעזר משתכנע על ידי הסיטרא אחרא או על ידי סמאל לקחת את הבת האנונימית של פוטיאל (יתרו) כאישה שממנה יצא פינחס. אותו סמאל שיכנע את בני אהרן - נדב ואביהו - לא להתחתן עם נשים ישראליות, מכיוון שאף אחת מהן אינה ראויה להם. שני האחים השתכנעו על ידי תירוצים מטופשים אלו, ובגאוותם סירבו לקבל הצעות נישואים, וכך נפלו בפח שטמן להם סמאל. מכיוון שלא היו להם נשים, איבדו את חייהם, כשהביאו אש זרה לארון הקודש. לפי הגירסה הזאת, פינחס היה כלי בידי האל כדי לנקום בסמאל.

 נחזור לנרטיב של פינחס עצמו. ברור שנושא ה'ייחוס' עקרוני לזהותו. בשני פסוקים מוזכר שמו באותו סגנון: 'פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (במדבר כ"ה ז' ו-י"א) והפסיקתא מוסיף: ''צדיק בן צדיק גם בן צדיק''. הקשר בינו ובין שבט לוי לא מוזכר, ויתכן שיש לכך חשיבות. גם שם אימו לא הוזכר.

 האירוע שמביא את פינחס למרכז הבמה נראה כאקט ספונטני שנעשה ע''י בחור צעיר להוט למחות נגד מה שהוא רואה כהתנהגות לא ראויה של חלק מבני ישראל, כשהם היו בשיטים במדבר: ''ויחל העם לזנות אל בנות מואב''.

התנהגות זאת מרגיזה את אלוהים, והוא אומר למשה להמית את המנהיגים שעשו דברים נוראים כל כך, אבל לפני שמשה יכול לבצע את צו האל, קופץ איש ישראלי אנונימי לפניו מלווה בנסיכה מדיינית, ולועג למנהיג ישראל (לפי חז'ל), על שהוא בעצמו לקח לו לאישה את ציפורה המדיינית. במחנה פורצת מהומה, ואפילו משה אינו יודע כיצד להגיב. אם הוא יגיב בכוח - יאמרו עליו שהוא צבוע. תוך כדי מהומה זו, קופץ פנחס, משתלט על המצב, והורג את האיש ואת האישה, זמרי וכוזבי, במכה אחת, כשהוא משליך את הרומח שלו לתוך אברי המין שלהם, וכך הוא מדגיש באופן תיאטרלי את אופי חטאם.

כדי להבליט את הקיצוניות שבמעשה, מוסיפים חז''ל (סנהדרין פב, ע"ב) פרטים לסיפור המקראי ההופכים אותו לדרמטי יותר בכך שזמרי התגרה פעמים רבות במשה, ולכן ברור למה התורה מדגישה את ייחוסו החיובי של פינחס [אלעזר ואהרון] תוך הצנעת העובדה שאימו היא מדיינית.

[מקור קבלי אחד טוען שזמרי וכזבי היו מיועדים זה לזו מששת ימי בראשית. משה ידע את זה ולכן נמנע מלפעול. פינחס שלא ידע, פעל ללא היסוס. ההשלכות של פירוש זה מצביעות על עולם דטרמיניסטי, בו אין לשחקנים בחירה חופשית.]

יתכן שפינחס היה מודאג מהשפעת התנהגותו של זמרי על העם. זמרי היה נסיך, ומה שהוא עשה נעשה בפרהסיה. המגיפה שפרצה בעקבות האירוע המיני ההמוני, מצביעה על הקלות בה אפשר היה לעשות רושם על המון העם.

 הספר ''עשרה מאמרות'' (רבי מנחם עזריה מפאנו, איטליה 1548-1620) מקשר את מספר ההרוגים שמתו כתוצאה מההתנהגות הלא ראויה של זמרי לבני שכם שנהרגו בעקבות האונס של דינה בת יעקב (בראשית לד) : בשני האירועים היו 24,000 קרבנות. אותו מקור טוען שזמרי וכזבי הם גלגולי נשמות של שכם בן חמור ודינה. יש יותר צדק פואטי ופחות מיסטיקה בעובדה שהאחים שביצעו את ההרג בשכם הם לוי ושמעון. שני האישים בסיפור שלנו הם פינחס משבט לוי וזמרי משבט שמעון. האם למד פינחס לקח מאבותיו, ושמעון לא?

הקריאה המיסטית מעניקה את משמעותה לטקסטים אלו. סמאל הוא הכוח מאחורי בלעם, והוא משפיע עליו לפתות את בני ישראל על ידי בנות מואב היות ו''בנות לא ישראליות,מותר להם'', במיוחד שהבנות ממואב וממדיין לא היו חלק מהתרבות הכנענית, ולכן לא היו מהעמים שבני ישראל היו מצווים לכבוש ולהשמיד. (גלי רזיא, המיוחס לאחד מתלמידי האר"י).

מעניין מאוד שאחרי סיפור פינחס, התורה מתייחסת לבנות צלפחד. גם צדיקות אלו מרדו נגד הנורמות כדי לקבל חלק בארץ המובטחת, למרות שהן היו 'רק' נשים. אך כאן שבירת הנורמות נעשתה ללא אלימות ועם הרבה חכמה והבנה, לעומת הגברים שרודפים אחרי נשים זרות באורגיות ללא גבולות.

התגובות למעשה של פינחס אמביוולנטיות מאד, לא רק אצל חז''ל, אלא גם בתורה. שתי הברכות, - של כהונה נצחית וגם של שלום - שניתנו לפינחס כמתת אל, הן אולי מפלט אחרון. באותה פרשה ממנים את יורשו של משה. והתפקיד מועבר ליהושע המבוגר והמיושב יותר, עבד משה זה ארבעים שנה, ולא לפינחס הצעיר והקנאי. במקום תפקיד של מנהיגות פוליטית מקבל פינחס תפקיד דתי. כאילו כדי להדגיש את זה, אנו רואים שבסוף הפרשה יש רשימות ארוכות של קרבנות המובאים על ידי הכוהנים במשך השנה. אולי מלמדת אותנו התורה בזה שעדיף לפינחס שיתעל את הנטיות האלימות שלו נגד בעלי חיים במסגרת עבודת הקרבנות. גם אם הקנאות, משרתת רעיון עילאי, היא אינה הדרך המומלצת להתנהגות בחיי היום יום.

יש מסורת ארוכה במדרשים וספרות הקבלית המזהה את פנחס עם אליהו.

מהו המקור לקשר הזה? שניהם כוהנים, שניהם לוחמים נגד אויבי ה' בפרהסיה בלי לדאוג לעצמם (לפי המדרש,למשל, שבט שמעון כולו תוקף את פינחס, אבל הוא מוציא את עצמו מידיהם בעזרת כזבים). בטקסטים יותר קבליים אליהו הוא לא פחות מגלגול נשמה של פינחס.

 למרות זאת חז''ל נשארו נבוכים מאלימותו של פינחס, גם אם ה' נתן לו את ברכותיו. האם זאת הסיבה שהם מצרפים את הביוגרפיה של פינחס לזו של אליהו, שיהיה בין היתר המבשר של המשיח ? נראה שרק כשזה יקרה, תהיה אפשרות לפתור סתירה בלתי פתירה זו, בחיי הגיבור שלנו. עד אז המתח בין האידיאל של חיים אתיים מצד אחד ואלימות והרס מצד שני, יעמדו בעינם.

יתכן גם שפרשה זו נקראת בדרך כלל בהתחלת שלושת השבועות שבין י''ז בתמוז לתשעה באב, משום שלפי התלמוד אלימות בין יהודים גרמה לחורבן שני בתי המקדש (גיטין סו).מנהיג נבון יודע להבחין בין הבעיות הניתנות לפיתרון בידי אדם לבין אלו שעדיף להשאיר את פתרונן בידי האל.

מרדכי בק הוא אמן וסופר המתגורר בירושלים

 

 

"בריתי שלום" - תגמול או חיסון מפני נזק נפשי?

לָכֵן אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם.

(במדבר כה', יא-יב)

 

בשכר שהניח כעסו וחמתו של הקב"ה בֵּרכוֹ במידת השלום, שלא יקפיד ולא ירגיז, ובשביל כי טבע המעשה שעשה פינחס להרוג נפש בידו, היה נותן להשאיר בלב הרגש עז גם אחר כך, אבל באשר היה לשם שמים, משום הכי באה הברכה שיהא תמיד בנחת ובמידת השלום, ולא יהא זה הענין לפוקת לב.

 (העמק דבר כה, יב)

 

מתוך המעשה של הריגת אדם בגלל קנאות דתית, עלול האדם להגיע לידי מצב של אטימות רגשית לגבי הרג, ופינחס הוצרך לברכה מיוחדת מאת ה', כדי שמעשה הקנאה שעשה לשם שמים, לא יהפוך אותו עצמו לרשע, שהרי הגבול בין מעשה שפיכות דמים לשם שמים, לבין שפיכות דמים מתוך פורקן ליצרים שבאדם, עלול להיטשטש... גם פינחס וגם אליהו עשו את אשר עשו משום דבקותם בה', ולא משום ששנאו את החוטאים, שהרי אדם המקנא קנאת ה' צבאות משום שנאתו את הרשעים, בכך למעשה, לא את ה' הוא עובד, אלא הוא מופעל ומושפע על-ידי יצריו ודחפיו ולסיפוקו העצמי, ואין בכך מאומה משום קנאה לה' שהיא במקרה זה הונאה עצמית.

 (י.ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 730)

 

"תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו" - רבי נתן אומר: יפה כח נשים מכח אנשים. אנשים אומרים: "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר י"ד) ונשים אומרות "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו".

 (ספרי פרשת בלק, פיסקה קלג)

 

כל בני האדם שווים לפני הקב"ה

"ותקרבנה בנות צלפחד", כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לזכרים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי בשר ודם, רחמי המקום; בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל,שנאמר "טוב ה' לכל,ורחמיו על כל מעשיו".

 (תהילים קמ"ה). (סיפרי פרשת בלק פיסקא קלג)

 

"כן בנות צלפחד דברת", כתרגומו יאות, כך כתובה פרשה זו לפני במרום מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה. "כן בנות צלפחד דברת", יפה תבעו - אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו.

(רש"י במדבר כז,  ז)

 

ריח ניחוח, נחת רוח, רצון הא-ל

עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה'.

(במדבר כח, ב-ו)

 

ריח ניחח - נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני.

(רש"י במדבר כח, ח)

 

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹח, וַיֹּאמֶרה' אֶל לִבּוֹ: לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.

(בראשית פרק ח)

 

...ריח ניחוח איננו "ריח נעים" אלא: סיפוק משאלתו ושאיפתו של אחֵר.

(הרש"ר הירש בראשית ח, כא)

 

לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם - יֹאמַר ה', שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי, חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה.

(ישעיהו פרק א)

 

לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם? אמר ר' אלעזר: גדולה תפילה מכל הקרבנות, שנאמר 'למה לי רוב זבחיכם' וכתיב 'ובפרשכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע'. אמר רבי יוחנן: כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר 'ידיכם דמים מלאו.'

(ילקוט שמעוני ישעיהו רמז שפז)

 

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב - בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל.

(משנה תענית ד, ו)

 

 

 

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.