וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. (בראשית יא , ה)

 

 

שפה אחת ? דברים אחדים?

...אמנם באמרם דבר זה (נעשה לנו שם) ירד ה' לסוף דעתם, כי יהיה הכל בהפך ממה שחשבו ואדרבה ישנו עם אחד מפוזר ומפורד שאין לשום אחד עסק עם חברו אז יהיו לעם אחד אבל אם יתקבצו כולם למקום אחד לברוח מן המלחמה של אומה באומה, אזי יפלו במלחמה גדולה מזו והיא מלחמה פנימית חרב איש ברעהו כי כנוס לרשעים רע להם, ומאחר שאמרו "ונעשה לנו שם", אם כן כל אחד ירצה להשתרר על חברו ולהיות גבוה ממנו כי זה מצוי בין הכיתות העושים כל מעשיהם למען ספר שמם על כן טוב לפזרם ולמונעם מבנין זה.

("כלי יקר" על בראשית,י"א,א)

 

...דומני, שגזרה זו (של פיזור דור הפלגה) לא היתה ענישה, אלא דווקא תיקון גדול לטובת האנושות. עיקר משמעותה של פרשת מגדל בבל אינה כלל בנסיון להקים את המגדל, אלא היא מתייחסת למה שנאמר לפני זה: שהיתה "כל הארץ" - האנושות המחודשת שלאחר המבול - "שפה אחת ודברים אחדים". לאחר כשלון הבניה קמו לשונות שונות וממילא גם דברים שונים. דומני שיסוד המשגה, או החטא, של דור הפלגה איננו בבניית העיר והמגדל אלא במגמה לקיים באמצעים מלאכותיים אלה את המצב של "שפה אחת ודברים אחדים" - של ריכוזיות, שבסגנון המודרני אנו קוראים לו טוטליטריות.

(מתוך "הערות לפרשיות השבוע" לפרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל, עמ' 14-15)

 

 

הרהורים על הרוע

יהונתן צ'יפתן

פרשת המבול היא, לכאורה, בין המוכרות ביותר בכל התנ"ך. בכל ספר של סיפורי מקרא לילדים אפשר למצוא תמונה צבעונית של התיבה הגדולה, עם מגוון בעלי החיים נכנסים או יוצאים ממנה, שנים שנים, עם הקשת ברקע. ברמה מתוחכמת יותר, חוקרים דנים על הרקע ההשוואתי למיתוס של המבול הגדול, באפוס של גלגמש הבבלי, למשל. במו כן, למי שמחפש אישוש היסטורי למבול, ישנם ממצאים ארכיאולוגים של ספינה מאובנת אי-שם בהררי טורקיה; או, לחילופין, יש תיאוריות של קטסטרופות קוסמיות שקלקלו את אקלים העולם וגרמו למבול - כך, למשל, בתורתו של עמנואל ווליקובסקי. ואמנם, קיומן של אגדות על מבול אדיר בכמה תרבויות מאוששת לכאורה את הטיעון לקיומו ההיסטורי.

אך עם כל חשיבותם של דיונים אלו, נדמה לי שהם אינם העיקר. לפי דעתי, יש להתייחס לשאלתו הנצחית של בעל תולדות יעקב יוסף: איך דבר זה קיים אצל כל אדם, בכל זמן, ובכל מקום? כלומר, מה פרשה זו באה ללמדנו על טבעו של האדם ומקומו בעולמו?

התורה מספרת לנו שהקב"ה כעס כל כך על האנושות עד ש "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ" , והוא החליט להשמיד את כל המין האנושי חוץ מאדם אחד (ובני ביתו) - נח. עליו נאמר, בצורה משונה במקצת, רק ש"נח מצא חן בעיני ה'" (בראשית ו,ח). השאלה המתבקשת היא: מה טבעו של הרוע, שבגללו נענשו בני דור המבול באופן כה חמור?

בפרקים הראשונים של ספר בראשית, אנו מוצאים תהליך של הידרדרות מוסרית הולך וגדל, המתבטא בארבע דרגות של חטא: אדם, שמתחמק מקריאתו של האל, "אייכה"; קין, הרוצח את אחיו בצורה בלתי-מכוונת (האמנם?); חטאו של דור המבול; וחטאו של דור ההפלגה, שפרקו עול שמים לגמרי. מה, אם כן, היה כל כך נורא בחטאו של דור המבול, שהאל ייחד להם השמדה טוטלית?

במסתו הקלאסית " טוב ורע", מבחין מרדכי מרטין בובר בין שני סוגים של רוע. יש רוע שהוא תוצאה של בלבול, של חוסר כוון, בו האדם, לאור האפשרויות והפיתויים הרבים הקיימים בחיים, נופל לתוך "מערבולת" של פעולות ומילוי תאוות בלתי ממוקדים: זהו רוע שלידתו בכישלון לעמוד באתגר של מיקוד האנרגיות ברדיפת הטוב. אך סוג הרוע השני, לפי בובר, הוא שונה: זהו רוע רדיקלי, שבו בן אדם "מוסר את נפשו לרוע בהויויתו הפנימית ביותר." הוא בונה את כל חייו סביב שקר, רוע לב והרצון להזיק לזולת. כנראה, שאנשי דור המבול השתייכו לסוג הזה.

בפסוקים הפותחים את פרשתנו מוזכרים שתי סיבות למבול: "ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס" ו"וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (ו,יא-יב). רש"י מסביר שהביטוי "ותשחת" מתייחס לערווה ועבודה זרה, והביטוי חמס מרמז לגזל. כמה פסוקים לפני כן, בבראשית ו,א-ד, קראנו ש"בני האלהים" או "הנפילים..." לקחו להם נשים מכל אשר בחרו." בכך השתלבה החמדנות מינית עם פירוק החוק וסדר החברתי. מי שאלו לא היו - בין אם היו סתם בריונים ובעלי זרוע, כלומר אנשים חזקים שיכלו לעשות מה שהם רצו, ובין אם אלו היו יצורים מיתולוגיים למחצה "הנפילים" או "הגיבורים אשר מעולם אנשי השם" - טיב החטא ברור למדי: מילוי החשק המיני תוך כדי הטלת אימה על כל הסביבה, ובמיוחד על בעליהם או אביהם של אותם נשים, שעמדו מהצד חסרי ישע. או, אם לנסח את זה באופן יותר כוללני: הם דחו כל מוסר טבעי ושילבו אלימות כלפי רכוש בהפקרות מינית.

מקריאה מדויקת של דברי רש"י כאן, המשווים השחתת דרך למתירנות מינית וגם לעבודה זרה - ניתן להסיק שיש דרך נכונה, רצויה, ידועה, הן בתחום המיניות וחיי משפחה, והן בתחום עבודת האלוהים. מכאן, למדים אנו שיש בתורה מושג של חוק טבעי: שמימי בראשית נטוע בלב האדם ידיעה אינטואיטיבית על טוב ורע, לפחות בשני תחומים אלו. כפי שראינו כבר בפרשת בראשית, מונוגמיה - קשר קבוע, כריתת ברית של גבר אחד עם אישה אחת - הוא המצב הטבעי, הקדום, הרצוי של האנושות.

כמו כן, מעניין לבחון את מושג ה"דרך" בידיעת האל בעבודתו. הרמב"ם, בפרק הראשון של הלכות עבודה זרה (במשנה תורה), מציג תזה לפיה האדם הוא מאמין באל אחד בטבעו הראשוני. אדם הראשון הכיר את בוראו. רק אחריו , בדור אנוש, אנשים התחילו לטעות. מעניין הדבר, שה"טעות" המתוארת על-ידי הרמב"ם יש בו נימה כמעט הגליאנית: יש דיאלקטיקה, בה הטוב טומן בחובו זרעוני הפכו. בתוך ידיעת האל יש כבר גרעין של אלילות: מתוך רצונם העז לכבד את האל, אנשים חילקו כבוד לכוכבי השמיים, עקב כך גם בנו דמויות ופסלים שנועדו לסמל אותם, ומזה הגיעו לעבוד את אותם פסלים, ובמרוצת הזמן שכחו את הסיבה המקורית בגללה הם נבנו מלכתחילה.

רעיון זה הוא חשוב, כי הוא ההפך מהמקובל במחשבה המערבית הרציונלית של העת החדשה. הגות זו יוצאת מתוך ההנחה שאדם בטבעו אתאיסט. לפי גישה זאת, הדת היא תוצר, או של פחדים ארכאיים, השלכה אל היקום של דמויותיהם של ההורים הכל-יכולים (פרויד); או כלי לשליטה כלכלית (מארקס); או ריאפיקציה של החברה (דורקהיים); או ניסיונות של אנשים פרימיטיביים להסביר עולם עלום, מלא מסתורין, ניסיון שטעמו פג עם המהפכה המדעית.

הקטע הנזכר לעיל מרמז לרעיון של חוש דתי ומוסרי אינהרנטי בתוך האנושות. אמנם, יש בעייתיות מסוימת בנוגע לתפיסה ההלכתית של שבע מצוות בני נח. יש המצביעים על הערתו של הרמב"ם בהלכות מלכים ח,יא, בו נאמר שמוטל על בן נח לקיים מצוות אלו מפני שהוא מאמין "שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן," ולא מפני "הכרע הדעת" - כלומר, בגלל שהוא רואה בהם עקרונות מוסריים המובנים מאליהם. במקרה הלז, "אינו מחסידי האומות העולם ולא מחכמיהם." אמנם, הרב יוסף קאפח זצ"ל, חוקר הרמב"ם ומתרגמו לעברית בדורנו, במהדורתו המדעית של משנה התורה, מביא גרסה חלופית להלכה זו, המבוססת על כתבי-יד קדומים, ובו קוראים , במקום "ולא מחכמיהם," אלא "אלא מחכמיהם." אות אחת המשנה את המשמעות מן הקצה אל הקצה. (עיין על כך מאמרו של Eugene Korn, Gentiles, The World to Come and Judaism: The Odyssey of a Rabbinic Text, Modern Judaism (1994).)

כמו כן, הרב י"ד סולוביצ'יק, במאמרו החשוב על טבעה של החוויה הדתית "ובקשתם משם", מפתח פנומנולוגיה של מה שהוא מכנה "החוויה הטבעית" ו"החוויה ההתגלותית." ("ובקשתם משם," הדרום 47 (תשל"ט), 1-83; הודפס מחדש באיש ההלכה בגלוי ובנסתר.) הסוג הראשון מבוסס על שילוב של אינטואיציות בתוך נפש האדם, ותגובת האדם להוד והדר שבטבע. הסוג השני בא לידי ביטוי, בצורה בולטת ביותר, במפגשו של עם ישראל עם הקב"ה בסיני, בהתגלות התורה, ובחווייה של קהילת הברית שנוצרת כתוצאה מכך.

אמנם, הרב מדגיש את הפן השני, שהוא רואה כמוביל האדם לדרגות גבוהות יותר של מפגש אובייקטיבי עם הקדוש, וכן כבסיס למחויבות דתית יציבה יותר וקבועה יותר. אך כשהוא בא לדבר על "האדם השני" (באיש האמונה הבודד) הוא מדבר יותר על החיפוש הדתי, על שאלות אקזיסטנציאליות, ועל חוויה הצומחת מתוך האדם עצמו. ואמנם, המחשבה היהודית בימי הביניים מרבה לדבר על בריאת העולם כמושג מרכזי. כך, למשל, הרמב"ן בפירושו על התורה, בעל ספר החינוך ועוד הוגים, מציינים את הטעם של מצוות כמו שבת, פסח, ועוד, כמכוונות להשתיל בלב האדם את האמונה בבריאת העולם (מה שהם מכנים "חידוש העולם"). כלומר, הידיעה שהעולם הוא נברא, הוא ממקורות הבסיסיים של ידע דתי.

נדמה לי שיש מקום לשלב ביחד שתי גישות אלו . לעתים קרובות מדי, יש נטייה בציבור הדתי להדגיש אך ורק הפן של "ההתגלות" של המצוות כ"חוקים" - קריאה לאמונה מעל ומעבר לטעם ושכל, במין מקבילה יהודית לסיסמה הנוצרית "credo quia absurdum", "אני מאמין בגלל שהוא אבסורד." כל זה, כדי להדגיש את ההבדל בינינו ובין מי שאינו שומר מצוות.

נראה לי שעדיף אולי לראות באמונה הדתית תכונה טבעית של כל אדם באשר הוא אדם.

הרב יהונתן צ'יפמן הוא מתרגם במקצועו, המומחה במדעי היהדות. הוא כותב דף שבועי בשם "חיצי יהונתן" על פרשת השבוע (באנגלית). המעונינים יכולים לכתוב לדואר אלקטרוני yonarand@internet-zahav.net

 

 

ההזדקקות לאדמה מחללת

'ויחל נח איש האדמה' כיון שנזקק לאדמה, נעשה חולין.

בתחילה איש צדיק תמים, ועכשיו - איש האדמה.

(תנחומא, בראשית י"ג )

 

גם לעורב יש זכויות

הכלב שהיה משמר צאנו של הבל, היה משמר נבלתו מכל חיית השדה, מכל עוף השמים, והיה אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלים עליו, ולא היו יכולים מה לעשות, שלא היו נהוגין קבורה. עורב אחד שמת רעהו אמר: אלמד לאדם זה מה לעשות. מה עשה? נטל רעהו וחפר בארץ וטמנו לעיניהם וקברו. אמר אדם: כעורב הזה אני עושה, ונטל את נבלתו של הבל וחפר בארץ וטמנה, ושילם הקב"ה לעורבים שכר טוב בעולם הזה. ומה שכר טוב נתן להם? שהן מולידין את בניהם ורואין אותם לבנים ובורחין מלפניהם וסבורים שהם בני נחש, והקב"ה מזמין להם יתושים ונותן להם מזונם ואוכלין שנאמר: 'מי יכין לעורב צידו' ולא עוד אלא קוראין ליתן מטר על הארץ והקב"ה שומע לקולן ושולח מטר על פני הארץ שנאמר: 'נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו'.

(פרקי דרבי אליעזר פרק כא)

 

יש לנהוג ביושר גם כלפי נכרים

מעשה ברבי שמעון בן שטח, שקנה חמור מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה תלויה בצווארו. אמרו לו תלמידיו: רבי, "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי י, כב). אמר להם: חמור קניתי, אבן טובה לא קניתי. הלך והחזיר לאותו הישמעאלי. קרא עליו אותו הישמעאלי: ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח!

(דברים רבה ג, ג)

 

'כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם'

'וזה הצלם אשר בו נברא האדם נושא לכל החוכמות, כי בו אפשר להשיגן כולן, ובזה נשתתפנו אנחנו קהל ישראל עם שאר האומות'.

(ר' יוסף יעבץ - מובא ב'תורה שלמה' לרב מנחם כשר)

 

...כלומר השכל, או התבונה לפי הסגנון הפילוסופי המודרני, היא נחלת המין האנושי כולו, ובצלם זה, נשתוו כל בני המין האנושי, ואין בזה יתרון לישראל על שאר העמים. צלם-אלוהים שבאדם איננו מגדיר את הפרט מבחינת מהותו ותכונותיו, ואין הוא אומר לנו משהו כ אם על המשמעות שיש לאדם כיצור בעל תבונה, ועל האחריות המוטלת עליו ממנה אין באפשרותו להימלט, ועל ההכרעה שהאדם מכריע לנהוג כפי רצונו לחיוב או לשלילה כצדיק, כרשע, כיהודי, כגוי שהם כולם נבראו בצלם אלוהים.

מן הסדרות "בראשית" ו"נֹח" אנו למדים, כי האדם שנברא בצלם אלוהים יכול להיות קין רוצח אחיו, אנוש העובד עבודה זרה, איש דור המבול החי על חמס והשחתה, או מאותם בוני העיר והמגדל, אולם יחד עם זאת באותם דורות ראשונים יכול היה צלם אלוהים שבאדם להתגלם, גם בדמות נוח האיש צדיק-תמים, בשם ויפת המשכילים לכסות ערוות אביהם ופניהם אחורנית ובדור העשרים גם באישיותו של אברהם אבינו - העברי הנאבק בנמרוד.

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.