וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ

וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן

יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם. (במדבר ה , יז)

 

 

מים קדשים - שקידשו בכיור, לפי שנעשה מנחושת מראות הצובאות, וזו פרשה מדרכיהן שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח, וזו קלקלה לאחר, תיבדק בו.

(רש"י במדבר ה , יז)

 

משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה, משבא אליעזר בן דינאי ותחינה בן פרישה היה נקרא חזרו לקרותו בן הרצחן.

משרבו המנאפים, פסקו המים המרים ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן, שנאמר (הושע ד) 'לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה, כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט.

(משנה סוטה ט, ט)

 

משרבו המנאפים, פסקו מים המרים, וריב"ז הפסיקן, שנאמר לא אפקוד על בנותיכם, וכתיב 'ונקה האיש מעון' - בזמן שהאיש מנוקה מעון, המים בודקין את אשתו; אין האיש מנוקה מעון, אין המים בודקין את אשתו.

(ילקוט שמעוני הושע רמז תקיט)

 

היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה,או נר ביתו וקידוש היום, נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו.

גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר (משלי ג') דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.

(רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ד , יד)

 

 

 

"אם איני קורא לנשים תחלה

הן מבטלות את התורה"

יעל לוין

כבר בספרות התנאית, ב"מכילתא דרבי ישמעאל", נזכר כי הַפְּנִייה לקבלת התורה הייתה אל הנשים תחילה, קודם לגברים: "'כה תאמר לבית יעקב' (שמות יט, ג), אמור בלשון רכה, אמור ראשי דברים לנשים; 'ותגד לבני ישראל' (שם, שם), ותדקדק עמהם ואמור להם".¹ במקורות מדרשיים אחדים באים הסברים נוספים, ואחת ההנמקות הנזכרות במדרש "שמות רבה" היא כלקמן: "א"ר [=אמר רבי] תחליפא דקיסרין אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה".²

בהקשר לרעיון שחוה לא נצטוותה באורח ישיר, כי אם לאחר אדם, אפשר לאזכר את הנאמר במדרש "ילמדנו" כי פעם אחת היה רבי אבהו מהלך בדרך ונתלוו לו גויים. "אמרו לו כתי' בתורה 'ויצו ה' [אלהים] על האדם' (בראשית ב, טז) אדם נצטוה, חוה לא נצטוותה שלא תחטא. א"ל [=אמר להם] מה כת' 'על האדם לאמר' (שם, שם). מהו 'לאמר', לאמר לאיבריו, ומאין נבראת, מצלעותיו".³ בביאורים אחדים מבית מדרשם של בעלי התוספות נזכר כי צו זה ניתן למעשה קודם בריאתה של חוה; אדם נצטווה למסור לה את הצו, ועשה כן לאחר היווצרותה.⁴

בדברי האמורא הארצישראלי רבי תחליפא דקיסרין מובעת התפישה כי ניסיון העבר הורה ולימד כי רק בשעה שהדיבור האלוהי יהיה במועד בו-זמני ובאורח ישיר אל הנשים כאל הגברים, קיים יהיה סיכוי שקיומה המעשי של התורה יהיה בה-במידה בעל תוקף מחייב, לכל הפחות מנקודת ראותם של מקבלי הצו ונמעניו.⁵ קבלת התורה אינה, אליבא דגישה זו, מעמד המנותק כליל מן העבר והמחוסר זיקה אליו, אלא היא יונקת מן ההוויה והחוויה הבראשיתיות. מגמת הפנייה אל הנשים בראשונה והקדמתן לגברים היו בעלות תכלית חיובית מובהקת; מצוי היה ניסיון להפיק לקחים ולתקן מעוות קדמון, והמוות שגרמה חוה לעולם - נמצא לה תיקון כלשהו וכן פיצוי-מה בקבלתן של הנשים תורת חיים תחילה.

שלא כמו הנזכר ב"שמות רבה" שחוה נצטוותה שלא לאכול מעץ הדעת במועד המאוחר מאדם הראשון, הרי שבעד הנוסח ב"מדרש הגדול" לרבי דוד העדני, מגדולי חכמי תימן במאות השלוש עשרה–ארבע עשרה, נאמר שחוה לא נצטוותה כלל, דבר שגרם לה להטעות את אדם שבעקבות זאת בא לעבור על הציווי: "ולמה הקדים צויית נשים לצויית אנשים אלא אמר הקב"ה כשבראתי עולמי צויתי את האדם הראשון ולא צויתי את חוה אשתו ובאת והטעתו ועבר על צוויי כדאי הוא שיקדמו הנשים בצוייה [...]".⁶ יש להעיר כי אף בקטע אחר המופיע ב"מדרש הגדול" לבראשית נזכר באורח דומה שחוה לא נצטוותה, ומושמעת ביקורת כלפי אדם שלא עלה בידו להישמר מלחטוֹא: "'ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו' (בראשית ג, יז). לך צויתי לה לא צויתי היה לך לשמור מצותי".⁷

רש"י בביאורו לכתוב "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" מביא את התפישה הרעיונית שב"מכילתא דרבי ישמעאל". בפירושו לביאור רש"י מתייחס רבי נתן שפירא (נפטר בשנת של"ז 1577) בין היתר לדעתו של רבי תחליפא דקיסרין ב"שמות רבה". הוא מציין כי לו הקב"ה היה מצווה את הגברים תחילה, היה לנשים פתחון פה לטעון בהמשך הזמן שלא קיבלו את התורה מרצונן החופשי, כי אם על מנת לעשות נחת רוח לבעליהן, שלא לעורר תרעומת מצדם. הוא מוסיף וכותב כי כבר "אירע[!] תקלה על דבר זה שצוה לאדם על עץ הדעת ולא לחוה והסיתה לאדם שעבר על צוה[!] של מקום לכך צוה הקב"ה שיאמר תחילה לנשים ולא לאנשים".⁸

רבי יעקב בן הרא"ש (כ"ט לערך-ק"ג לערך 1269 לערך-1343 לערך) מפרש בביאורו לתורה את הכתוב "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" כלהלן: "והקדים נשים לאנשים לפי שחוה על שלא צוה לה הקב"ה על אכילת עץ הדעת אכלתו והאכילתו לבעלה ולכן הקדים במתן תורה להזהיר הנשים תחלה ובשביל שחלק כבוד זה לנשים להקדימן תחלה לא רצו לפרוק נזמיהן בעשיית העגל".⁹ בחלק האחרון של דבריו מעלה רבי יעקב בן הרא"ש קישור בין שני מאורעות סמוכים בזמן. הקריאה לנשים לקבל את התורה תחילה נטעה בקרבן את הכוח ואת הרצון שלא לחטוא בחטא העגל, וסייעה בידיהן להימנע מליטול בו חלק.

מן הראוי להזכיר עוד שרבי יעקב בן הרא"ש כותב בטור אורח חיים,¹⁰ בהמשך למובא ב"פרקי רבי אליעזר",¹¹ כי מכיוון שהנשים לא רצו להעניק את נזמיהן לבעליהן במעשה העגל, על כן נתן להן הקב"ה שכרן שיהיו משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים. הוא מוסיף ומציין משמו של אחיו רבי יהודה (ל-ק"ט 1349-1270), שכיהן כראש הישיבה לאחר פטירת הרא"ש, טעם לדבר, לפי שהמועדים נתקנו כנגד האבות, וי"ב ראשי חודשי השנה כנגד י"ב השבטים, אולם משחטאו בעגל ניטלו ראשי החודשים מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו החטא.¹²

דברי רבי יעקב בן הרא"ש בביאורו לספר שמות כי מכיוון שהפנייה הייתה אל הנשים תחילה הן לא חטאו בחטא העגל, בוחנים עוון זה מנקודת מבטן של הנשים, ונותנים טעם לחוסר הימנותן על הקלקלה. ואולם מכל מקום אין פירוש זה נדרש כלל לשאלה מחמת מה לא נקף זמן רב והגברים דווקא הם שבאו לידי חטא. נראה כי אפשר להציע, כהרחבה של התפישה הרעיונית המובעת ב"שמות רבה" באשר לטעם הקדמת הפנייה אל הנשים, את ההסבר הבא: מעמד הר סיני היה בעל אפליה מתקנת עבור ציבור הנשים. ואולם חוויה אחרת הייתה מזומנת לגברים; מכיוון שהם קיבלו את הצו שְׁנִיים, לאחר הנשים, לא עמד כוחם בם ולא חלף אלא זמן מועט ממתן תורה והם כשלו ומעדו. נמצאנו למדים אם כן כי רק בשעה שהציווי והגילוי האלוהיים יהיו שווי דרגה ומעמד לכל בני העם, גברים ונשים כאחד, יוכל רצון ה' להתממש ולהתגלם בעולם במלוא הודו, הדרו וזיוו.

ד"ר יעל לוין היא, בין היתר, מחברת התפילות "תחינה לאישה קודם תלמוד תורה" ו"תפילה על בנות ישראל שנרצחו בידי בני זוגן".

[1]       מכילתא דרבי ישמעאל, מהדורת ח"ש האראוויטץ וי"א רבין, ירושלים תש"ל, מהדורה שנייה, יתרו, מסכתא דבחדש, פרשה ב, עמ' 207.

2       שמות רבה, מדרש רבה, חלק ראשון, ווילנא תרל"ח, כח, ב, נ ע"א.

3       ראו רבנו שמעון הדרשן, ילקוט שמעוני על התורה, ספר בראשית, כרך ראשון: בראשית - וירא, מהדורת ד' הימן וי' שילוני, ירושלים תשל"ג, בראשית, רמז מז, עמ' 166-167. רעיון זה נזכר אף ב"תוספות השלם - אוצר פירושי בעלי התוספות", חלק א, בראשית – נח, מהדורת י' גליס, ירושלים תשמ"ב, בראשית ב, טז, אות ג, עמ' קה. וראו באורח דומה שם, בראשית ג, יד, אות ב, עמ' קלב.

4       ראו תוספות השלם, שם, בראשית ב, טז, אות ג, עמ' קה; שם, שם, אות ז, עמ' קה.

5       ועיינו עוד פירוש מתנות כהונה ל"שמות רבה", כח, ב (לעיל, הע' 2), שם, ד"ה וקלקלה: "שהורע בעיניה שלא צוה אותה תחלה".

6       ר' דוד העדני, מדרש הגדול, ספר שמות, מהדורת מ' מרגליות, ירושלים תשט"ז, יט, ג, עמ' שעז. מוטיב רעיוני דומה שחוה לא נצטוותה על עץ הדעת מופיע גם בפירושו של רבי יעקב בן הרא"ש לשמות יט, ג. ראו דיון במקור זה בהמשך.

7       ר' דוד העדני, מדרש הגדול, ספר בראשית, מהדורת מ' מרגליות, ירושלים תש"ז, ג, יז, עמ' קו. מהדיר המדרש כותב כי מקורו של קטע זה נעלם (שם, הע' 2).

8       ר' נתן מק"ק הראדנה, ביאורים על האשל הגדול רש"י ז"ל, ויניציאה [שנ"ג], בשלח, עז ע"א-ע"ב.

9       רבינו יעקב בן הרא"ש, פירוש על התורה, זאלקווי תקס"ו, שמות יט, ג, נג ע"ב-ע"ג.

10      ארבעה טורים השלם, טור אורח חיים ד, שמה - תצד, ירושלים תשנ"ג, סימן תיז, עמ' רסד-רסה.

11      ראו "פרקי ר' אלעזר", מהדורת מ' היגער, חורב י (תש"ח), פרק ארבעה וארבעים, עמ' 231-230.

12      וראו עוד בית יוסף, ארבעה טורים השלם (לעיל, הע' 10), שם, ד"ה ושמעתי מאחי.

 

 

התורה מקפידה על גזל הגר

"ואם אין לאיש גאל": שמת התובע שהשביעו ואין לו יורשים...

ואמרו רבותינו: וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים, או בן או בת, או אח או שאר בשר הקרוב ממשפחת אביו, למעלה עד יעקב? אלא זה הגֵר שמת ואין לו יורשים.

(רש"י במדבר ה, ח)

 

"וישמע את הקול מִדבר אליו"

מה פירוש "וישמע את הקול מִדבר אליו"? (ויש לציין שהצורה הזאת של נטיית הפועל חוזרת בכל המקרא רק עוד בפרשת המרכבה, ביחזקאל)

והנה דברי רש"י על "מִדבר אליו": "מִדבר כמו מתדבר. כבודו של מעלה לומר כן מִדַבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו". זאת אומרת: ה"אליו" הראשון, "הקול מִדבר אליו", מוכוון לדובר עצמו, שהוא ה'. משה שומע את ה' מִדַבר בינו לבין עצמו, והוא שומע מאליו, מקרבו. אין כאן אירוע אקוסטי, שבו קול מגיע אל משה, אלא יש כאן תהליך בתודעתו של משה, אשר, בסגנון הנועז של רש"י, מִדַבר בינו לבין עצמו. הוא מגיע להכרת מה שמתרחש באלהות. הוא תפס את המשמעות ואת הכוונה שבאלהים, והוא שומע את הדברים האלה מאליו.

 (מתוך "הערות לפרשיות השבוע" לפרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל)\

 

קבלת התורה: מתוך כפייה או מתוך בחירה חופשית?

'ויתיצבו בתחתית ההר': אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא : מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם 'אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם'. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן הדור (=שוב) קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט) 'קימו וקבלו היהודים' קיימו מה שקיבלו כבר.

(בבלי שבת דף פח, ע"א)

 

קבלת התורה רצוי שתהיה הכרעה אישית, "שלא על-מנת לקבל פרס"

...לכך לא קבלו ישראל את התורה תכף אחר קריעת ים סוף, כי אם היו מקבלים אחר קריעת ים סוף, היה נראה כעל מנת לקבל פרס מחמת גודל הנסים שנעשו לכם, לכך הם מקבלים את התורה. לכך המתין להם הקב"ה מעט ובינו לבינו שכחו מעט הנסים שנעשה להם, כמאמר הכתוב "ולא היה מים לעדה וילונו" ואחר-כך קבלו התורה ואמרו נעשה ונשמע, מוכח שקבלו התורה רק מחמת אהבת התורה.

(מתוך "קדושת לוי" לרבי לוי יצחק מברדיטשוב)