אלה   מסעי  בני  ישראל  אשר  יצאו  מארץ  מצרים לצבאתם
ביד משה ואהרן. (במדבר לג , א)

"אלה  מסעי":   למה  נכתבו  המסעות  הללו?   להודיע חסדיו  של  מקום,   שאע"פ שגזר  עליהם לטלטלם ולהניעם  במדבר,  לא  תאמר  שהיו  נעים ומטולטלים ממסע   למסע   כל  ארבעים  שנה  ולא  היתה  להם מנוחה. (רש"י במדבר לג , א)

 

מסעי בני ישראל; זכות, קלקול האמונה או כפרה?

"אלה  מסעי":   רצה הא-ל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע   זכותם   בלכתם  אחריו  במדבר  בארץ  לא זרועה, באופן שהיו ראויים להיכנס לארץ. (ספורנו במדבר שם, שם)

"אלה מסעי בני ישראל": בשביל שחטאו ב"אלה א-להיך ישראל",  בשביל  זה  יסעו  בני  ישראל.   נמצא  כל הנסיעות של אדם,  הוא בשביל קלקול האמונה, הנו בחינת  עבודה  זרה.    כי  אם  היה  מאמין  באמונה שלֵמה,   שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו, לא  היה  נוסע  שום  נסיעה.   נמצא כי הנסיעה היא קלקול  אמונה,  הנו בחינת עבודה זרה. (ליקוטי מוהר"ן פרשה מ)

"אלה  מסעי בני ישראל": כתוב במדרש שמסעי בני ישראל,  דהינו הנסיעות שבני ישראל נוסעין  ממקום  למקום,   הם מכפרין על  "אלה א-להיך ישראל",   הנו  על  פגם  עבודה זרה.  כי אפילו כשאין עובדין  עבודה  זרה,   יש  פגם עבודה זרה,  כי קלקול האמונה היא גם כן בחינת עבודה זרה,  וכמו שמובא (בשם הבעל שם טוב) על פסוק "וסרתם  ועבדתם  אלהים  אחרים",  שתכף כשסרים מהשם   יתברך  הוא  בחינת  עבודה  זרה,    ועל  ידי הנסיעות  של  ישראל  נתכפר.   'וכל זמן שיש עבודה זרה  בעולם,   חרון  אף  בעולם'  (ספרי  ראה והובא ברש"י). נמצא כשנתכפר פגם עבודה זרה,    נמתק  החרון  אף,   ונמשך  רחמנות.    ועקר רחמנות הוא בבחינת "וא-ל שדי יתן לכם רחמים" 'לכם' דיקא.  הנו שהשם יתברך  יתן  לנו  הרחמנות,    שימסור  את  הרחמנות בידינו.   כי  אצלו  יתברך יכול להיות,  שגם החולאת הקשה  וכל היסורין הם הרחמנות שלו,  כי בודאי כל מה שהשם יתברך עושה להאדם, אפלו יסורין קשים, הכל  הוא  רק  רחמנות.   אבל  אנו  מבקשים,  שיתן וימסר  בידינו  את  הרחמנות,   כי  אין  אנו  מבינים הרחמנות   שלו   וגם   אין  אנו  יכולין  לקבל  אותו הרחמנות שלו, רק שהשם יתברך יתן בידינו את הרחמנות,   שאנחנו  בעצמנו  נרחם  עלינו,   ואצלנו הרחמנות בפשיטות,  להתרפא מן החלי וכיוצא בזה. ( לקוטי מוהר"ן תנינא פרשה סב)

---

 

"למטה אביהם תהינה [=בנות צלפחד] לנשים" -
האמנם מצוה?

גדעון אדמנית

 

שתי פרשות דומות מצויות בפרקים כ"ז ול"ו בספר במדבר. בראשונה (כ"ז/א-ז): מבקשות, ואולי דורשות, בנות צלפחד את עשיית הצדק ביחס לירושת אביהם: "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו"? הן זוכות לכך שה' נענה בחיוב לטענה חזקה זו: "נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן", והוראה  זו אף מהווה בסיס למצווה לדורות, ביחס לאב שאין לו בן יורש.

הפרשה השניה (ל"ו/א-י"ב) עשויה כמראה לזו הראשונה: כנגד "ותקרבנה בנות צלפחד….בן יוסף" נאמר "ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד… ממשפחת בני יוסף". כנגד "למה יגרע" של בנות צלפחד, מובע חששם של בני יוסף: "והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבתינו", ובמקביל להיענות ה' לבנות צלפחד: "ויאמר ה'… כן בנות צלפחד דברת, נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן", כך גם לבני יוסף משיב משה: "ויצו משה את בני ישראל על פי ה' לאמר כן מטה בני יוסף דברים".

בשתי הפרשיות מתעוררת היוזמה מלמטה – מתוך העם – הטוענת לאי צדק העלול להיווצר אם לא יתוקן החוק הקיים. בשני המקרים חוש הצדק האינטואיטיבי והתעוזה האנושית נענים לטיפול מיידי מצד המנהיגות (משה), זוכים לאישור שמימי א-לוקי, וגורמים (לפי הפשט) לצו ה' לדורות.  יש לציין שהיוזמה השניה היתה למעשה, בעקבות זו הראשונה של הנשים ועל מנת למנוע נזק אפשרי שלה. לעומת היזמה השניה שנעשתה על ידי מנהיגות השבט, היזמה הראשונה נעשתה על ידי אנשים (נשים) מן השורה, ובזה ניכרת עדיפותה.

על רקע תעוזה חיובית זו, נבין היטב את מעלתן הרבה בעיני בעל מדרש רבה (פרשה כא):

" 'ותקרבנה בנות צלפחד' -  אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים. …וכן במרגלים שהוציאו דבה: (במדבר יד) 'וישובו וילינו עליו את כל העדה', ועליהם נגזרה גזירה שאמרו 'לא נוכל לעלות', אבל הנשים לא היו עמהם בעצה… אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ…".

ולא נתקררה דעתו של הדרשן עד שהוסיף להן שבחים הרבה: " 'ותקרבנה בנות צלפחד'  …חכמות וצדקניות היו. מה חכמתן? שלפי שעה דברו, שהיה משה עוסק בפרשת נחלות - 'לאלה תחלק הארץ'. אמרו לו: אם [=אנו] כבן, אנו נירש כבן, ואם לאו, תתייבם אמנו! מיד, 'ויקרב משה את משפטן לפני ה' '. צדקניות היו, שלא נישאו אלא להגון להם. ולמה זמנן הקב"ה למשה באחרונה [=לקראת סוף ימיו]? שלא יראה משה [את] עצמו [=במעלה רוחנית מעליהן בשל כך] שפירש מן האשה ארבעים שנה, הודיעו הקב"ה באלו, לומר: הרי הנשים שלא נצטוו  [=כמוך לפרוש מן האישה ואעפ"כ חיכו ארבעים שנה ו] לא נישאו אלא להגון להם". (עיין גם ב"ב קי"ט עמ' ב')

מדרשים שונים מסיבים את תשומת לבנו גם לכך שסדר הופעת בנות צלפחד, שונה בין פרשת מסעי לזו שבפרשת פנחס, "מלמד שכולן שקולות זו לזו" (ספרי פנחס קל"ג). וכן הדבר בא ללמדנו על שיתוף הפעולה והסולידריות השוררים ביניהן: "חמישתן אמרו חמישה דברים…" (ילקוט שמעוני תשע"ב), כלומר הן התחלקו שווה בשווה באמירת הטענות, ולא יצרו הירארכיה ביניהן.

תשובת ה' לבני יוסף מאשרת גם את צדקת טענתם: "זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד לאמר, לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים".

לפי פשט הדברים, התורה מאפשרת לבנות צלפחד בחירת בן זוג כרוחן, אך רק בתוך גבולות השבט, והוראה זו תקֵפה גם ביחס לשאר הנשים משבטים אחרים, ולכאורה גם לדורות הבאים: "ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר כי איש בנחלתו ידבקו…".

מפרשה זו עולה עקרון חשוב, הנראה כמאפיין של הרוח היהודית. ניתן לכנותו בשם: חֵרות בתוך גבולות. כבר בבראשית פרק ב' אנו רואים שהאדם, בדומה לפמליא של מעלה מאופיין בבחירה החופשית "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע…". אך חרות זו חייבת להיות מוגבלת, כדי שלאדם תהיה תודעת נבראות ועל מנת שלא ייהפך להיות עבד ליצריו או לאופנות שונות. הוא אמנם נברא בצלם א-לקים, אך "ותחסרהו מעט  מא-לקים…" (תהלים ח' ועיין שם בהמשך). משום כך צווה מיד: "מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע, לא תאכל…". ובדומה לכך: "שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותיך ….ודע כי על כל אלה יביאך הא-לקים במשפט" (קהלת י"א/ט).

עקרון דומה מתבטא גם בכוח היצירה העצום של חז"ל בתורה שבע"פ  (עיינו: 'איש ההלכה' של הרי"ד סולובייצ'יק). על בסיס אמונת היסוד של "תורה מן השמים" (הגבולות), מדגישים חכמים: את העיקרון הפרשני המרכזי: "לא בשמים היא" (בבא מציעא נ"ט, ע"ב), כלומר חכמים, בשכלם האנושי מעצבים את ההלכה, את רצון ה', ודבריהם נחשב בגדר "דברי א-לקים חיים".

הדגמה מאלפת ליישומו של  עיקרון זה מתבטאת בהבדל בין רובד הפשט של הפרשה הנ"ל (הגבלת הנישואין לבנות צלפחד) לבין מגמת חז"ל.

ביחס לפסוק: "זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד…" אומר בעל 'משך חכמה' (ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק): "הנה הפשט [הוא] שלמשפחת אביהן מחוייבים להיות, אך מי שיבחרו מהם הוא ברשותן…". משמעות הוראה זו היא התבדלות מוחלטת של השבטים זה מזה.

לעומת הבנה זו, אומר רבא (בבלי בבא בתרא קכ"א, ע"א): " 'זה הדבר' - דבר זה לא יהא נוהג אלא לדור זה". לעומת רבא, הסובר (כנראה) שבנות צלפחד עצמן חייבות להינשא לבן שבטן, סבור רב יהודה בשם שמואל שלא היתה בהוראה זו ממד של חובה כלל: 'השבטים הותרו להינשא לכל השבטים, שנאמר: "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים". ומה אני מקיים "אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים"? עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון להם', ורק משום שצדקניות היו (בנות צלפחד), שמעו לעצת הקב"ה.

בעל 'משך חכמה' רואה רמז לפירוש זה, בתחילת העניין, בבואם של בני יוסף להתדיין רק לפני משה והנשיאים, ואלו דבריו: "לא נאמר כאן אלעזר הכהן, כמו בבנות צלפחד. נראה שהיו מבינים שדבר זה [דרישתם להגביל הנישואין] לא יתכן להיות לעולם, שנמצא שיהיו בני ישראל חלוקים זה מזה, ולא יהיו קשורים ואגודים זה בזה, ויגרום הריסה גדולה לקיום האומה ולהתפתחותה, רק [אלא] יהיה זה (משך הגבלת הנישואין רק לבני שבטן), או לפי רצון גדולי האומה, או רק בדור זה בלבד, עד שיאחזו בה (בארץ) ויהיו מוחזקים כל אחד בנחלתם. לכן לא שאלו מאלעזר הכהן, [מפני] שאצל אורים ותומים כתוב 'משפט'… וגזירת אורים ותומים אינה חוזרת [מתבטלת]". לפי פירוש זה, חז"ל סטו במכוון מפשוטו של מקרא בגלל החשיבות העצומה של השלום בין כל חלקי האומה, העולה בערכו על שמירת ייחודו של כל שבט.

בימים אלו בהם ממעטים בשמחה, עקב החורבן בית המקדש שקרה לעמנו בגלל שנאת חינם, לוואי ונזכה ללמוד מפרוש חז"ל זה, ולהרבות באהבה באחווה בשלום וברעות, בין כל חלקי העם.

גדעון אדמנית  עוסק בחינוך.

 

---

 

מהנעשה בתנועה:

בית המדרש לשלום

השנה נקיים אי"ה, במסגרת בית המדרש לשלום המסורתי, הרצאות ושיעורים בערים שונות.

                            

מקדש  שני  שהיו  עוסקין  בתורה ובמצות  וגמילות חסדים מפני מה חרב?

מפני שהיתה בו  שנאת  חנם. " (בבלי יומא  ט, ע"ב)

"ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על-ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות , והעולם עמנו יבנה, על-ידי  אהבת חינם." (אורות הקודש לראי"ה קוק זצ"ל ג, שכד)

 

                            כבשנים האחרונות, גם השנה נעלה

                                לקברו של יצחק רבין ז"ל

בליל ט' באב, מוצאי שבת קודש פרשת דברים, 28.7.01, בשעה 21:15

הפעילות בשיתוף עם תנועת "תמורות".
הכניסה מאושרת ומסודרת מבית העלמין הצבאי.

                                                  תמורות : 02-6730123/4