לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי

 וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם.

(במדבר ט"ז ', טו)

 

 

...וטעם 'לא חמור אחד מהם נשאתי' - אמר: מה שררה אני משתרר עליהם?! כי מעולם לא לקחתי מהם אפילו חמור אחד לעשות צרכי כדרך המלכים או השרים, כי זה משפט המלוכה, דכתיב (ש"א ח טז) 'ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו' וזה טעם של אונקלוס "שחרית", שכך נקרא אנגריא של מלך שחוור (ב"ב מז) הזכיר הדבר הקטן שבדיני מלכות וחזר ואמר 'ולא הרעתי את אחד מהם', לשומו במרכבתי ובמלאכתי כאשר יאות למלך, או להטות דינו ולבזות על כבודו, כי כלל על הרעות כולן.

(רמב"ן שם, שם)

 

מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו 'אלהים ברא בראשית' - 'אעשה אדם בצלם ובדמות' - 'ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי'- 'זכר ונקבה בראו', ולא כתבו 'בראם' - 'הבה ארדה ואבלה שם שפתם' - 'ותצחק שרה בקרוביה'- 'כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס ' - 'ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם' - 'ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה' - 'וישלח את זאטוטי בני ישראל, ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו' - 'לא חמד אחד מהם נשאתי' - 'אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים' - 'וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם' - וכתבו לו 'את צעירת הרגלים' ולא כתבו לו 'ואת הארנבת', מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה, שלא יאמר: שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי.

(בבלי מגילה ט, ע"ב)

לא חמד אחד מהם נשאתי - שלא יאמר חמור לא לקח, אבל חפץ אחר לקח.

(רש"י מגילה ט, ע"ב)

 

 

 לעילוי נשמת אימי מורתי

 בילא צירל ז"ל.

שמואל בקוראי שמו

בנימין סלנט

ההפטרה נפתחת בחידוש המלוכה בגלגל ע"י שמואל. בכך נפתחת תקופה חדשה בתולדות ישראל. סוף תקופת השופטים, תחילת סדרת נביאים, וכינון המלוכה.

ידועה השאלה, מדוע שמואל התנגד מלכתחילה לבקשת זקני ישראל והעם, זאת כאשר כבר בס' דברים (יז, יד- טו) נאמר: " ואמרת אשימה עלי מלך" באה התשובה "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' בקרב אחיך"... יהודה אליצור¹ ערך דיון ארוך בשאלה זו, הביא מקורות רבים, ומסכם, שעצם בקשת המלוכה היתה לגיטימית (כאמור בדברים, יז) אלא שכאן הקדימו העם לבקש, אליצור מסתמך על מדרשו של ר' אליעזר (סנה' כ, ע"ב) ועל מדרשו של ר' יהודה (ספרי דברים עמ' קנו) ובנוסף, היתה בדרישה זו פגיעה במעמד הנביא כמנהיג.

כאן יש להעיר: פעמיים נזכרת בקשת העם למלוכה, בתחילה זקני ישראל מבקשים: "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים" (שמ"א ח, ד-ה).

יתכן לומר שהמילה לשפטנו, יותר מכל, פגעה בשמואל השופט, מי ששפט את העם במסירות ובאמונה, וכאשר הוא חוזר על בקשת העם, הוא מדגיש מחדש את המילה לשפטנו² (חשוב לומר עוד שבס' דברים מילה זו לא מופיעה) אז מתריע שמואל, ומסביר ארוכות את "משפט המלך" ולמרות זאת "וימאנו העם לשמוע בקול שמואל"... בהמשך,באה פנייה שנייה ואז מתווסף לדרישת העם שיקול משמעותי יותר: "ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו" (ח, יט-כ). לאור האיומים מצד הפלשתי ומצד עמון, הצורך במצביא שילחם באויבים היה חיוני ביותר. שמואל, למרות כל תאריו (ואלו היו רבים), מצביא הוא לא היה.³

שאול, במבצעו הראשון נלחם בעמון ומכריעם, בכך הוא מילא את הצורך המיידי של העם במצביא לאור דרישתם למלך: "ונלחם את מלחמותינו".

המפנה

בימיו של שמואל חל מפנה. תקופת השופטים, תקופה מאד לא יציבה, ספר שופטים מסתיים במילים: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" ביטוי זה חוזר כמה פעמים בפרקיו האחרונים של ס' שופטים , כך גם הביטוי השגור יותר: "ויעשו את הרע בעיני ה'" שני ביטויים המסמלים את התקופה הקשה בה מתרחש המעשה הנורא של "פילגש בגבעה" שהביא לאובדן של עשרות אלפי אדם ונידוי שבט שלם. זו גם התקופה של פסל מיכה. שני המקרים מעידים על מצב של בורות ורמה מוסרית נמוכה, לא בכדי, בגמרא במסכת ב"ב טו, נאמר על תקופה זו "דור שכולו הבל". הרב שטיינזלץ מכנה את התקופה "תקופה כאוטית... תקופת התוהו ובוהו".⁴

לאור הדברים הללו, צריך להעריך את השינוי שחל בימיו של שמואל. בס' שמואל אין זכר לביטויים הקשים, מתחילה תקופה יציבה. בתקופת מנהיגותו של שמואל כשופט אחרון בסדרה וכנביא ראשון בסדרה (ר' סוטה מח ע"ב). הוא בולט בהנהגתו הרוחנית, הכתובים מעידים שהעם מקשיב ונענה לו ושב אל ה' (ז, ד-ו). על סמך פסוקים אלו בסא"ר (פר' יז) אכן נאמר: "בימי שמואל הנביא קיבלו עליהן ישראל מלכות שמיים ביראה".

המלכת שאול

לעת זקנתו כאשר מתברר לשמואל שאין המשכיות למנהיגותו ולדרכו ולא קמו לו יורשים, הוא זה שממליך שני מלכים. מלך שמשמעו משטר יציב, שושלת , שמשמעה המשכיות.

לשאלה מדוע נאמר לחדש את המלוכה, יש לומר, המלכת שאול היתה בשלושה שלבים, ובשלושה מקומות שונים.

שלב א, ברמה, לאחר ששמואל מקבל את הוראת ה', הוא מושח את שאול לנגיד, זהו טקס ראשון, טקס פרטי ואינטימי, הוא אף משלח את נערו של שאול (י, א).

שלב ב, במצפה, טקס שני לעיני כל העם: "ויריעו כל העם, ויאמרו יחי המלך" (י' כד) אולם היו כמה מסתייגים (בני בליעל) זה מסביר (כך רבים מהפרשנים) מדוע היה צורך בשלב נוסף.

שלב ג, בגלגל, לאחר נצחונו של שאול על עמון בא הטקס החגיגי "וימליכו שם את שאול... ויזבחו שם זבחים שלמים וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד" (יא, טו).

מלכותו של שאול שהחלה בניצחונות מרשימים נקטעה כעבור כמה שנים ע"י שמואל, שהמליך את דוד ממנו צמחה שושלת. בשונה מתפקיד השופט שהוא חד-פעמי, מינוי המלך מבטיח המשכיות.

שמואל לא רק בדורו

דמותו של שמואל מיוחדת, מורכבת ורבת ניגודים. סיפורו של שמואל מתחיל טרם לידתו, שהיתה לידה ניסית. אוריאל סימון,⁵ מציין רכיבי יסוד המצויים בכמה מקרים במקרא בהן הלידה היא ניסית, זאת לאחר תקופת עקרות. כך אצל אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל, וכך גם אצל אלקנה וחנה. הוא מונה בין היתר שלושה רכיבי יסוד המשותפים לכולם. מצוקה (עקרות), הנס (הלידה) והייעוד, במקרה שמואל, שרות בקודש, ייעוד שהתמלא מעבר לציפיות חנה אימו, בכך שנעשה נביא לה' (ג,כ).

אישיותו של שמואל שהיתה מאד רב-גונית, מבחינה מסוימת היא גם בעייתית, מתחברים אליה כמה הפכים. ראשית, ייחוסו, לפי ס' שמואל הוא אפרתי גר ברמה שבהר אפריים (א, א), לפי דה"א הוא צאצא של קורח ולכן הוא משבט לוי (ו, ז-יד)⁶ את מסר נבואתו הראשונה, הוא מקבל עוד בהיותו נער, זו גם הקדשתו לנביא, (ג, ו') בהמשך, כשהוא כבר נביא ידוע, הוא עדיין נקרא "הרואה" בפסוק נאמר: "כי לנביא היום ייקרא לפנים הרואה" (טו, יג).

את הביטוי: "ומורה לא יעלה על ראשו" (א, יא) יש מבארים ששמואל היה נזיר כך בתרגום השבעים, כך מפרשים גם רלב"ג ורד"ק על אתר...⁷

שמואל מקריב קרבנות ואינו כהן, בעקבות כך מתחדשת הלכה "שחיטה כשרה בזר" (ברכות לא ע"ב)⁸ ועוד (כאמור לעיל) שמואל מתנגד למלוכה וממליך שני מלכים.

שמואל במקורות

שמואל נקרא "איש האלוקים" "הרואה" "נביא לה' " (ט, ו-ט) המקורות משבחים ומעלים דמותו עד כדי השוואה למשה.

כך בירמיה: "אם יעמוד משה ושמואל לפני" (טו, א) וכך בתהילים: "משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו" (צט, ו) בגמרא, (ירושלמי חגיגה) הוא נקרא "רבן של נביאים" כך גם במדרש תנחומא (פר' אמור ב') "רבן של נביאים" ובהמשך רבן של כל הנביאים, אפשר להסביר שתואר זה ניתן לו כמי שהתווה דרכם של נביאים.

בברכות (לא): "רבי יוחנן אמר: "ששקול כשני אנשים ומאן אינון? משה ואהרון" ...במדרש שמו"ר (פר' טז, ד) נאמר: "משה ושמואל שווים כאחת" ואילו בהמשך המדרש מתאר את מעלתו של שמואל כגדולה אף משל משה, זאת מפני ששמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט את ישראל" ... "ומשה היה יושב במקום אחד לדון את ישראל"...

לסיכום: לאחר תקופה ארוכה של שפל ובערות, באחרית ימי השופטים, שמואל הנביא, המנהיג, בפעלו הרב הביא לתחייה רוחנית ולהתחדשות, למשטר מדיני ממלכתי יציב שעם ישראל זוכה לו בפעם הראשונה בתולדותיו. הרב ע. שטיינזלץ מסכם במאמרו: "הוא האיש שיצר רנסנס של היהדות בדורו".⁹ שמואל בנאום פרידתו מעיד בפני "כל ישראל" (בדומה למשה) על ניקיון כפיו: "את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי, ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כופר"... ובכך גם נותן דוגמא למנהיגים שיבואו אחריו... כך גם במשפט הקלאסי של שמואל בו הוא מתווה דרך לנביאים שבאים אחריו: "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה', הנה שְמֹע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים..." (טו, כב )

לאחר כל זאת, יש מקום לתהות האם שמואל שזכה לדברי הערכה כה רבים, תפס את מקומו הראוי בגלריית האישים והמנהיגים של העם גם בדורותינו.

1. ראו בספר רשימותיו על ס' שמואל: "הרואה והרועה" ערך עמנואל מסטיי הוצאת "תבונות" אלון שבות תשס"ח עמ' 67 - 74

2. על הפעלים 'שפט' ו'משפט' ר' עוד אצל משה גרסיאל, ספר שמואל א' "עיון ספרותי" הו"ל 'רביבים' תשמ"ג עמ' 70 - 74

3. במלחמתו נגד הפלשתים פרק ז', שמואל מתפקד ככהן ומקריב עולה ... "ויענהו ה'"

4. בחוברת "דמויות מן המקרא" עמ' 58, הוצאת משרד הבטחון

5. "קריאה ספרותית במקרא, סיפורי נביאים" עמ' 42 ואילך. מוסד ביאליק הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

6. לגירסא זו סבירות רבה, כי ידוע שהלוויים היו מפוזרים בערים שונות כך מפורש גם במדרשים

7. ר' עוד מקורות באנצ' העברית, בערך "שמואל" מאמרו של שמואל אחיטוב כרך לב עמ' 37

8. לעניין הקרבת הקורבנות, מבאר יפה הרדב"ז, שאחרי שחרב המשכן בשילה הותרו הבמות, והזר מותר להקריב בבמת יחיד.

9. ר' עוד מקורות באנצ' העברית, בערך "שמואל" מאמרו של שמואל אחיטוב כרך לב עמ' 37

בנימין סלנט, חבר בקיבוץ סעד

 

 

"כי כל העדה קדושים" - "והייתם קדושים"

"כלם קדושים" - כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה (תנחומא).

(רש"י במדבר טז , ג)

 

בשני פסוקים אלה מוצג לפנינו מושג הקדושה בצורותיו המנוגדות: קטגוריית "כולם קדושים" שהיא הצורה הזולה ביותר של הקטגוריה הדתית, לעומת "והייתם קדושים לאלוהיכם" שהוא הניגוד המוחלט והקיצון לגירסת קורח, ובו התביעה במשמעות "ואתם תהיו לי ממלכת כֹּהנים וגוי קדוש". בתפיסת הקדשוה נוסח קורח התוצאות הן שחצנות, גאווה, דברי רהב, מתן היתר לפרוק מעליו חיובים, ולפי גישה זו עצם עובדת היות האדם בן לעם ישראל,די בה כדי לקבוע את מדרגתו ומעלתו; ואילו במגמה להסדיר את חיי האדם במערכת התורה והמצוות, אנו מוצאים את המאמץ הגדול שעושה התורה שבעל פה, לנסות לממש את הצו הגדול - "ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלהיכם", וזאת על ידי הטלת איסורים וחיובים חמורים ביותר על האדם, דבר הנמשך לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל...בה בשעה שהקדושה בסיומה של "שלח לך" היא הביטוי העליון לתכלית האמונה, זו של סדרת "קורח" היא הסמל העליון להתמרדות האדם באמונה בה', והטווח בין שתי גישות אלה, הריהו גם המרחק שבין אמונה בה' לבין עבודת אלילים, וניתן לומר כי אין לך צורה קלה, נוחה, זולה ובזויה יותר של אמונה דתית, מאשר האמונה שהקדושה מהווה נתון במציאות הטבעית.

 (מתוך י.ליבוביץ': שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 680-681)

 

 

כוחה של דמגוגיה מלהיבה ומסיתה

גלוי וידוע לפניך שרוחות המוני עם מתלהטות בנקל על ידי טענות מסנוורות, ואדם כקֹרח, העולה עליהם ברוחו והנהנה מאימון שלא נפגע עד כה, עלול לאחוז את עיניהם ולגרור אותם לחטא. כאשר המונים יוצאים לפשע, הרי האשמה תלויה בדרך כלל במסיתים אחדים בעלי מעמד מיוחס. כשבשר ודם מתערב אחר כך כנגד הפשע, נפגעים בדרך כלל ההמונים המוסתים שאשמתם פחותה, ואילו המסיתים עצמם אינם באים על עונשם. אך אתה "א-ל א-להי הרוחות לכל בשר: הואיל ואתה "אל" כל-יכול, יש לאל ידך להיפרע מכל אדם שהוא אשם; והואיל ואתה "אלהי הרוחות לכל בשר", אתה מכיר בחכמתך את מידת אשמתו של כל אדם.

(הרש"ר הירש במדבר טז, כב)

 

 

 

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.