וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.

 וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק

 וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל. (בראשית כד, סג-סד)

 

 

וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל - בהלה או צניעות?

ראתה אותו הדור ובעל קומה ופרצוף מהלך לעבר השדות בלא דרך כבושה, והיא היתה קטנ בת שלוש שנים, כסבורה אנס או לסטים הוא ונתבהלה ונפלה.

דבר אחר: 'ותפול מעל הגמל' מסורס הוא אחר: 'ותאמר אל העבד' (פסוק ס"ה) וכן הפירוש: 'ותרא את יצחק ותאמר אל העבד: מי האיש הלזה ההולך לקראתנו? ויאמר העבד: הוא אדוני' ואחר כך: ותפול מעל הגמל, ותקח הצעיף ותתכס, מרוב צניעות הפילה עצמה מרצונה: כמו: 'ויפול על פניו' (לעיל יז, ג).

(חזקוני כד, סד)

 

 

חורים שחורים

משה מאיר

ויהיו חיי שרה, מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה. ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען. ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. ויקם אברהם מעל פני מתו, וידבר אל בני חת לאמר: גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני.

סיפור התורה - כדרכו - קטוע וחסר, מכריח את הקורא להשלימו מדעתו ומדמיונו. שרה מתה בקריית ארבע, אברהם בא. מאיפה? למה נפרד ממנה?

מהיכן בא? רבי לוי אמר: מקבורתו של תרח, לשרה בא. רבי יוסי: מהיכן בא? מהר המוריה בא, ומתה שרה מאותו צער. (מדרש רבה)

מכיוון שהסיפור קטוע, הדמיון משתולל. צד אחד מושכו למחויבות משפחתית, המונעת ממנו להיות לצד אשתו בשעת מותה. צד שני מושכו לכיוון ההפוך - פגיעה בבן שלא רק מפרידה אותו משרה בשעת מותה אלא אף גורמת למותה. משתי האפשרויות שאי אפשר להכריע ביניהן, עולה סיפור תהום של קרע המקופל בביאה.

אברהם בא לשם מספד ולשם בכי, אך המספד והבכי אינם מתוארים. רק מה שארע לאחר מכן מתואר, הקימה והדיבור.

אמר רבי יוחנן: מניין שנינו 'מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין, ומכל מצוות שבתורה' מכאן - 'ויקם וידבר'. (שם)

רבי יוחנן רומז למשנה במסכת ברכות, וזאת המשנה השלימה:

מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע, מן התפילה ומן התפילין. נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המיטה ואת שלאחר המיטה, את שלמיטה צורך בהן - פטורין, ואת שאין למיטה צורך בהן - חיבין. אלו ואלו פטורין מן התפילה. (ברכות ג' משנה א')

במשנה ישנם שני שמות המציינים את מושא האבל: המת, והמיטה. עבור הקרובים בעלי הזיקה הרגשית אל האדם שהיה, הוא המת. עבור הנושאים, הוא חפץ שעליהם להרים. עבור הנושאים האדם איננו וישנה רק מיטה בה הם אוחזים. המת והמיטה מהווים מרכז של חור שחור, בו בטל חיוב המצוות כביטוי לעשייה האנושית.

רבי יוחנן לומד על קיומו של החור השחור, ממבנה הפרשה שלנו. אברהם בא לספוד לשרה ולבכותה, הוא מגיע ממרחק ונכנס אל החור השחור אותו אין התורה מתארת. אין אנו יודעים מה הוא עשה שם, רק זאת נדע - בסופו של דבר הוא יצא ממנו. בצאתו הוא קם, ורק אז מתחיל לדבר ולעסוק בחובה המוטלת עליו כלפי אשתו. לדעת רבי יוחנן, על בסיס תיאור זה בנתה המשנה את התבנית בה בעת שמוטל המת לפני קרוביו - הוא פטור מכל המצוות.

האבל והסבל מקפיאים את תודעתו של האדם ואת רגשותיו, התורה והמשנה מכירות בנקודת הקיפאון ולא מנסות להתנגד לה. צריך אדם לדעת מתי היסורים כבדים מכוחותיו, להרפות ולקרוס אל האין הרגשי. אך כשם שצריך לדעת ליפול, צריך לדעת לקום.

רבי יוחנן נחלש, בא אליו רבי חנינא. אמר לו (רבי חנינא לרבי יוחנן) חביבין עליך יסורים? אמר לו: לא הן ולא שכרן. נתן לו (רבי חנינא) את ידו והקימו. (ברכות ה' עמוד ב', מתורגם)

אברהם קם לבד, אך לעיתים יש צורך באחר - בחבר - כדי לקום.

רבי אלעזר נחלש, בא אליו רבי יוחנן. אמר לו (רבי יוחנן): ראה שהוא שוכב בבית אפל, גילה את זרועו ונפל אור. ראה שרבי אלעזר בוכה. אמר לו: 'מדוע אתה בוכה? אם משום תורה שלא הרבית - שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון את ליבו לשמים. אם משום מזונו - לא כל אדם זוכה לשני שולחנות. אם משום בנים (שמתו) זו העצם של בני העשירי (שמת).' אמר לו (רבי אלעזר): 'על היופי הזה (של הגוף) שבלה בעפר אני בוכה'. אמר לו: 'על כך ודאי ראוי לבכות' ובכו שניהם. בינתיים אמר לו: 'חביבין עליך יסורים?' אמר לו: 'לא הן ולא שכרן'. נתן לו (רבי יוחנן) את ידו והקימו.

תודעת המוות והכיליון משרות חולשה וחידלון על האדם. צריך להכיר בהם ולתת להם מקום, אך לאחר מכן להתנער ולקום, בין אם לבד ובין אם עם האחר.

 

 

צורכי האדם, צורכי בהמתו ומידת החסד

וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ: הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה: שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי.

(בראשית כד, יד)

 

עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ברכות מ) בפסוק 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו'' (דברים יא טו) שצריך אדם להקדים לתת מזון לבהמתו ואחר כך את עצמו, ויש לך לדעת כי דווקא באין כאן סכנה או צער, אבל בסכנה או בשיש צער, קודם יש לחוש לצערו ואחר כך בהמתו, ולזה כששאל האיש 'הגמיאיני מעט' הרגישה הצדקת כי צמא למים הוא ומצטער היה, לזה אמרה לו 'שתה' וכשנתנה לו שיעור ששיערה כי ודאי אין כאן חשש לצערהצמא "ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב" כי בגדר זה שאינך מצטער, אותם צריך להקדים, והוא שסמך הכתוב לומר ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך וגו', ואומרו עד אם כלו, פירוש לא אשער להם כפי האומדנא, אלא אשקה ולא אשא ידי עד שאראה שמים לפניהם ואינם שותים, וזה לך האות כי כלו לשתות.

(אור החיים בראשית כד , יט)

 

"חסדו ואמתו"

אהבה היא בלב, ואילו חסד - במעשה. האמת כביכול מגבילה את החסד. חסד ואמת - מעשה אהבה, שאינו פוגע באמת. אהבת האדם עיוורת ; היא ממלאת את משאלות האהוב, בלא התחשבות בערכן האמיתי, אך חסד ה' הוא "חסד ואמת", אין הוא ממלא את אותן משאלות, העשויות להיות לטובה באמת; בחסד ה' אין האמת נעדרת. כן הדבר לגבי יעקב. הדאגה לקבורתו היא החסד, שמירת התנאי "אל נא תקברני במצרים" - האמת. כך גם מבקשת רחב מהמרגלים לעשות עמה חסד ואמת, חסד שיש בו תנאי. "אמת" היא התבלין, קב החומטין, השומר על עושה החסד, שלא יאבד בידיו את העיקר: את האמת.

וכך גם אולי כאן: אדיר חפצם של ההורים, להשיא את בניהם. יש המבקשים למלא משאלה זו, בלי לשים לב אל העיקר - אם אין מזדמנת בת כרוח אברהם, פנה אל ענר, אשכול וממרא, או אל ארם, - אלה שואפים לחסד בלא אמת. אך אברהם ביקש חסד ואמת, ובשניהם נעתר לו ה'.

 (הרש"ר הירש בראשית כד, כז)

 

'ועשית עמדי חסד ואמת' וכי יש חסד של שקר שהוא אמר 'חסד ואמת'?! ...אמר לו אם תעשה לי חסד לאחר מיתתי הוא חסד של אמת.

(בראשית רבה פרשה צו)

 

'לך לקראת משה' זה שאמר הכתוב 'חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו' (תהלים פח), חסד - זה אהרן, שנאמר (דברים לג) וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך,

ואמת זה משה, שנאמר (במדבר יב) 'בכל ביתי נאמן הוא' הוי חסד ואמת נפגשו.

 (מדרש תנחומא שמות סימן כח)

 

 

"ויצחק בא מבוא באר לחי רואי": שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה.

(רש"י בראשית כד, סב ע"פ בראשית רבה)

 

"מבאר לחי רואי... ויקח את רבקה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו... ויֹסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה"

לדעת רבי יהודה (בראשית רבה סא, ד) קטורה היא הגר, היא האישה ששרה בשעתה הביאה אל אברהם. הנה מה טהור ואנושי היה יחס זה בעיני חכמינו, אם כי סופו היה עגום ומעציב. יצחק, כך הם אומרים, הלך אל הבאר אשר במדבר, והביא משם את הגר לאברהם; בעצמו לקח לו את "אמו החורגת". והן כה אהב את אמו! ובלכתו שמה, הן טרם מצא ניחומין על פטירת אמו! יובנו דברים אלו כעובדה היסטורית או כדרשה שיצאה ללמד, בין כך ובין כך נמצינו למדים על ההשקפה שציינה את ימי חכמינו. לעומתם, האיך ירדה תקופתנו, בה מתיחות - אם לא איבה - שרויה בין בנים מבוגרים לבין אביהם, בעטיו של זיווג שני!

(הרש"ר הירש בראשית כה, א)

 

...המדרש אומר, שלאחר מות אמו שרה הלך יצחק להחזיר את אמו-חורגתו לאביו. הוא הלך לבאר לחי רואי כדי להביא משם את הגר, אשר בגלל אמו הורחקה, ולהחזיר אותה לאביו ולתקן את העוול. והסיפור האגדי מספר הרבה בשבחה של הגר, שאותה הוא מזהה עם קטורה, ואומר: "למה נקרא שמה קטורה? שנאים מעשיה כקטורת". פירוש מליצי זה מעיד עד כמה בעלי האמונה הגדולים בעולמנו הגו במעשיהם של האבות, ועמדו על כל פגם וכל ליקוי שהיה בהם, וחשבו על תיקונם. מזה יש ללמוד הרבה לדורות: שאין לעשות אידיאליזציה של כל מה שהיה, אלא שיש לראות את הדברים כשהם לעצמם, ולהבין אותם, לשפוט אותם ולחשוב על תיקונם.

 (י.ליבוביץ: הערות לפרשיות השבוע, עמ' 23)

 

כל בני אברהם יונקים מאותם שרשים ומצופים להמשיך את ייעודו

"והיה כעץ שתול" : שנטלו הקדוש ברוך הוא ושתלו בגן עדן.

דבר אחר: ששתלו הקב"ה בארץ ישראל.

"אשר יתן פריו בעתו ":זה ישמעאל.

"ועלהו לא יבול": זה יצחק.

"וכל אשר יעשה יצליח": זה בני קטורה.

(מדרש תהילים, מזמור א')

 

לעתים דבר ה' מובן גם מבלי שייאמר מפורשות ותפקיד האדם לפענחו

"הוא אשר דבר ה'": ולדעתי בדרך הפשט ,כי דבר ה', גזרותיו ומחשבתו ועניין דרכיו -"הדיבור" - ייאמר בכל אלה, כמו "דברתי אני עם לבי" - חשבתי מחשבה זו, וכן "ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'" - גזר.

(רמב"ן על ויקרא י, ג)

 

הנה כי כן - כאן אין צורך לחפש את דברו בפסוקים מפורשים ואין צורך בבת קול אשר תדבר, כי היודע ומבין שומע במעשי יום יום ובארועי הזמן, בגורל אדם ועמים את דיבורו של ה'.

 (עיונים בספר בראשית לפרופ' נחמה ליבוביץ ז"ל)

 

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.