איכה אשא לבדי, טרחכם ומשאכם ו ר י ב כ ם (דברים א' יב)

 

 

למדך שהיו בעלי מריבה וקטטה אלו עם אלו

(רבינו בחיי דברים א , יב)

 

ומה שנאמר 'לא אוכל לבדי שאת אתכם' ואחר כך אמר 'איכה אשא לבדי טרחכם ...' יש לפרשו בשני פנים; האחד הוא שלשון 'לא אוכל' מורה על הדבר הנמנע ובלתי אפשרי כלל ולשון 'איכה אשא' מורה על דבר אפשרי, אך שאינו מן הראוי לעשותו, ו'לא אוכל' משמע גם להבא, כי בזמן ההוא באשר הוא שם, היה הדבר אפשרי ולא נמנע.

(כלי יקר דברים א , ט)

 

"וריבכם": בענייני הדין ותביעת ממון, וזה סיפר להזכירם את פשעם, שאף-על-פי שבישר אותם שיכנסו לארץ בלתי שום מלחמה, שהיה ענינה רב התועלת והכבוד יותר מכל נכסיהם וענייניהם במדבר, לא נמנעו מלעורר דברי ריבות איש על חברו, באופן שהוצרך למנות מדרגות שופטים, עד שכל עשרה מהם היו צריכים לדיין פרטי, ואין זה כי אם מרוע לב.

 (ספורנו דברים א , יב)

 

משפט העמים

עמוס ברדע

פרשת דברים, הפותחת את הספר החמישי, חלה תמיד בשבת לפני הצום החמישי הוא תשעה באב, ולכן הוצמדה לה הפטרת 'חזון' הכוללת בתוכנה אלמנטים הכלולים בפרשת דברים, שמעמידים אותנו לנוכח הנושא הגדול של גאולה וגלות.

ספר דברים נקרא "משנה תורה" משום שהוא חוזר על נושאים ומאורעות שבאו לפניו בספרים הקודמים, מלבד מספר בראשית או מספר ויקרא. חומש דברים מתחיל את סקירתו בתקופה אשר לאחר מתן תורה, הניתנת בפי משה לשם הכנת הדור השני ליוצאי מצרים לקראת כניסתם לארץ. וכבר פירש רש"י בפסוק הראשון של התורה, והביא את דברי רבי יצחק אביו, משום מה התחילה התורה במעשה בראשית, שהרי אם מהותה של התורה היא המשימה הלאומית הגדולה של עבודת האלוקים על אדמת ישראל, מה צורך יש בסיפורי הבריאה? היה לה לתורה להתחיל עם המצווה הלאומית הראשונה "החודש הזה לכם ..." והתשובה: "משום (תהלים קי"א) 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' - שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו; ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". והוסיף הרמב"ן שם "הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם (דברים ב כג), העולם ומלואו של הקב"ה הוא, כשרצה נתנו לכם, כשרצה נטלו מכם ונתנו לנו, הדא הוא דכתיב (תהלים קיא ו) 'כח מעשיו הגיד לעמו, בשביל לתת להם נחלת גוים' הגיד להם את בראשית". הרמב"ן מצטט מפרשת דברים קטע מתוך תיאור דברי ימי האזור, תנועות העמים, גלגוליהן ותולדות כיבושיהם. בני עשו כבשו את החורים וישבו במקומם, בני עמון ומואב כבשו את הרפאים אשר כבשו את האימים שהיו לפניהם, ולסיום, כפתורים שבאו ממצרים כבשו את העוים אשר ישבו בחצרים. רמב"ן בחר דווקא את כפתורים אשר נחלו את העוים ולא את עמון ומואב יוצא חלציו של לוט בן אחי אברהם, או בני עשו נכד אברהם, משום שלאברהם הובטחה הארץ וכפתורים אינם קשורים למשפחת אברהם, ועל יוצאי משפחת אברהם יוכלו שבעה העמים לטעון לסטים אתם כישראל, לכן נקט ב"כפתורים" היכולים להוות דוגמא לכיבושים הדומים לבני שבעת האומות הבאות בטרוניה אל ישראל. התורה מציגה את הדינמיקה של ההיסטוריה, בה עמים שונים עוברים תהפוכות גיאוגרפיות ולאומיות, כאשר עמים מסוימים משתלטים על עמים אחרים מבחוץ ומכלים אותם פיזית, או עמים הנטמעים בעמים אחרים, ועל-ידי כך עמים מסוימים נמוגים ותחתיהם קמים עמים חדשים.

קניין הקרקע יכול להיות נידון ביחס בין פרט לפרט במסגרת משפט של שלטון מסוים, ברם, משפט כזה לא קיים בין לאומים ושלטונות שונים. הריבונות על אזור התחום בגבול מסוים מוכרעת באופן טבעי ע"י יחסי כוחות צבאיים, כלכליים או תרבותיים בין עמים, המובילים לכיבושים או בריתות הנובעות מאינטרסים הדדים. הצגת דברים אלו מבטאת את היות הלאום והמקום בר חלוף, לבילי, הנתון להשגחה האלוקית "ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". ולכן אמר רבי יצחק הקדימה התורה את מעשה בראשית ללמד על הטבע, ובכללו טבע האדם המגלם את ההשגחה האלוקית, אשר בגינה בני ישראל יורשים את הארץ כשאר העמים אשר ניתן להם ירושה, ומכאן שאין הם ליסטים או גזלנים. ולכאורה אם ישראל נחל כשאר העמים את הארץ יהיה נדון לכליה באותה דינמיקה טבעית של ההיסטוריה כשאר העמים? התשובה לכך טמונה בקשר בין ההקדמה למהותה של תורה. הבנת הטבע והשגחת הבורא אין מקומה אלא כהקדמה למהות התורה המסומלת במצווה הלאומית הראשונה של "החודש הזה לכם ראש חודשים" לומר, שההתנחלות הטבעית אינה אלא למען המגמה הרוחנית שבגינה עם ישראל נוחל את הארץ, ובמהות זו חלה ההנגדה בינו לשאר העמים, כדברי הרמב"ן שם בבראשית א', א' "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו (תהלים קה מד) כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו תקיא אותם הארץ, כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם: ...מה טעם גילה להם הקב"ה לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום שני, מפני ז' אומות שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם הלא אומה של בזיזות אתם, וישראל משיבין להם, ואתם הלא בזוזה היא בידכם".

נראה שתמציתו של המסר בדברי רש"י והרמב"ן על הפסוק הראשון של התורה אינם אלא תמצית פרשת דברים וספר דברים כולו. פרשת דברים עצמה כקודמותיה "מטות מסעי" ענייניהם ירושת הארץ, משה מזכיר לדור הבנים של יוצאי מצרים את אבותיהם "אנשי המלחמה", אשר מתו במדבר בגלל מורך לבם לנטול את משימת ירושת הארץ. "אנשי המלחמה", על פי אחדים מן המפרשים, הם אלו אשר נלחמו בה' ובמשה, ובאופן ציני נקראו כך, כי הרי נפלו בחטאם שלא רצו להלחם ולירוש את הארץ. במסגרת זאת הוא מזכיר להם את כיבושיהם של עמים אחרים בסביבתם, לומר להם שהדבר אפשרי, ולכן אף הביא דוגמאות מעמים שנחשבו חלשים, שכבשו בני ענקים ובני אימים אשר נחשבו חזקים במיוחד. בדבריו אלו של משה מובלע המסר שהירושה עצמה אין בה ממד רוחני, אלא ממד טבעי כשאר העמים, כדברי הנביא עמוס "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נְאֻם-ה', הֲלוֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל, הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר, וַאֲרָם מִקִּיר" ולעומת זאת המטרה של עצם קיום עם ישראל בארץ על ידי עבודת ה' וקיום מצוותיו בבחינת "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", היא הממד הרוחני, ולכך נתון ספר דברים כולו הנחשב לספר התוכחה אשר בו מעביר משה לדור הבנים את המשימה הרוחנית של עצם הקיום בארץ אשר אינו כשאר העמים. "מצוות התלויות בארץ" מגדירות את קדושת הארץ, ואילו - ארץ התלויה במצוות - מגדירה את קיום ישראל עליה, וזהו המסר השזור לאורכו ולרוחבו של ספר דברים, "כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה'-אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידוֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תּואבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן". מהותה של תוכחה זו קשורה בימים אלו, ימי בין המצרים ולשיאם יום תשעה באב. ימים אלו מציינים את הגלות הארצית, שאינה אלא אינדיקטור לגלות הרוחנית של עזיבת תורת ה', אשר בגינה פולטת הארץ את היושבים עליה.

 הבנת עניין הגלות חדה כתער נוכח פני הכתובים בספר דברים ובנביאים, אולם הגאולה, סיבותיה ואופן התרחשותה, אפופים חשרת מסתורין, עד אשר הרפרטואר העצום באופן הבנתה הוביל מהלכים רבים הרי גורל בהיסטוריה היהודית לדורותיה. "כל דור שאינו נבנה בימיו, מעלין עליו כאלו הוא החריבו" (ירושלמי ה/א) ולאחר שנקבע ביתנו הלאומי על ארץ הקודש, כדרך ההורשות הטבעיות שבהיסטוריית העמים, שומה עלינו לחתור לנחול את הארץ נחלה רוחנית, תוך שמירת הברית וקיום מצוות ה' עליה. לחתור ולבסס חברה המבוססת על צדק ומשפט כתנאי הכרחי וראשוני למימוש המטרה של העם היהודי על אדמת ישראל: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

דר' עמוס ברדע הוא ד"ר לכימיה וביוכימיה, פילוסוף והוגה דעות (בוגר אוניברסיטת בר אילן בפילוסופיה).

 

 

"איכה" של משה, ישעיהו וירמיהו

קיימת סמיכות בין דברי הכתוב במגילת איכה, המתייחסים לתשעה באב, ובין הסדרה עצמה. באותו סיפור של ביאת ישראל לארץ, או הליכתם לביאה אל הארץ, מתאונן משה על כשלון עם ישראל בדרכו זו: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם". ו-800 שנה לאחר מכן אומר ישעיהו הנביא על הכשלון שהיה בכיבוש הארץ ובשבת ישראל בארץ, שלא מילאו את החיובים שהוטלו עליהם: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה. מלאתי משפט, צדק ילין בה ועתה מרצחים". ובדברי הקינה הגדולים, אשר המסורת, אולי האגדית, מייחסת לירמיהו, נאמר: "איכה ישבה בדד".

בדרך לכיבוש הארץ: "איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם"; בישיבה בארץ: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה"; וסוף הדבר: "איכה ישבה בדד".

זאת היא היסטוריוסופיה בעלת משמעות עמוקה מאד, ולכן הסמיכות בין הסדרה על ביאת הארץ ובין תשעה באב, זכר החורבן והגלות, איננה מקרית. היא איננה עניין של לוח השנה, אלא עניין של המשמעות והמובן שיש להיסטוריה של עם ישראל, ובמידה מסוימת ליחסים ולקשרים ההיסטוריים בין המאורעות בתולדותיהם של כל העמים.

 (מתוך הערות לפרשיות השבוע לפרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל, עמ' 112-113)

 

 

גם כאשר יש לגיטימציה למלחמה, יש לרדוף אחרי השלום

"וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי": זה שאמר הכתוב: "סור מרע ועשה טוב וגו'" (תהילים לד, טו) ולא פקדה התורה לרדוף אחר המצות, אלא "כי יקרא קן צפור לפניך" (דברים כב), "כי תפגע שור אויבך" (שמות כג) "כי תראה חמור שנאך", "כי תחבוט" (דברים כד),"כי תבצור" (שם), "כי תבא בכרם רעך" (שם כג). כולם, אם באו לידך, אתה מצווה עליה, ולא לרדוף אחריה. והשלום, בקש שלום במקומך, ורדפהו במקום אחר. וכן עשו ישראל: אף על פי שאמר להם הקדוש ברוך הוא "החל רש והתגר בו מלחמה" (שם ב, כד), רדפו את השלום, שנאמר: "וישלח ישראל מלאכים וגו'"

 (מדרש תנחומא חקת סימן כב)

 

התורה והגאולה מותנות בעשיית משפט

'ואלה המשפטים' ככתוב (תהלים צט) 'ועוז מלך משפט אהֵב' אמר להם משה לישראל: הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו. אם אין אתם עושין את הדינין, נוטל תורתו מכם. למה? שלא נתן לכם הקב"ה את התורה, אלא על מנת שתעשו את הדינין, שנאמר 'ועוז מלך משפט אהב' ואם עשיתם את הדינין, עתיד הקב"ה להחזיר לכם בתי דינין שלכם, שנאמר (ישעיה א) 'ואשיבה שופטיך כבראשונה' מה כתיב אחריו? 'ציון במשפט תפדה'.

(שמות רבה פרשה ל)