וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר - וַיְהִי אוֹר

 

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ

 

 

 

בראשית - בשביל ראשית, למען התורה, למען ישראל, למען האור, למען השלום

'בראשית ברא' - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: "בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) 'ראשית דרכו', ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) 'ראשית תבואתו'."

ואם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו: בראשית בריאת שמים וארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחשך ויאמר אלהים יהי אור. ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורות כך, היה לו לכתוב בראשונה ברא את השמים וגו', שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו, כמו (ירמיהו כו א) 'בראשית ממלכות יהויקים', (בראשית י י) 'ראשית ממלכתו', (דברים יח ד) 'ראשית דגנך', אף כאן אתה אומר 'בראשית ברא אלהים וגו'', כמו בראשית ברוא.

(רש"י בראשית א, א)

אמר ר' יוחנן: 'ויבדל אלהים בין האור ובין החשך' - הבדלה ממש.

משל למלך שהיו לו שני אסטרטיגין - אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה, והיו שניהם מדיינים זה עם זה, זה אומר: ביום אני שולט וזה אומר: ביום אני שולט.

קרא המלך לראשון, אמר לו: פלוני, יום יהא תחומך ולשני אמר: פלוני, לילה תהא תחומך, כך 'ויקרא אלהים לאור יום' - יום יהא תחומך, 'ולחשך קרא לילה' - לילה יהא תחומך.

אמר רבי יוחנן הוא שהקב"ה אומר לאיוב (איוב לח, יב): 'הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר (אלא) יִדַּעְתָּה הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ' - הודעתו אי זה מקומו.

אמר רבי תנחומא: אנא אמרת טעמא - 'יוצר אור ובורא חשך עושה שלום' - משבראן עושה שלום ביניהם.

(ילקוט שמעוני איוב רמז תתקכד)

 

 

"דברים שקדמו לבריאת העולם"

 

בנימין סלנט

 

מדי פעם מופיעות בתקשורת ידיעות על ממצאים שונים מלפני אלפי שנים, ואף מיליוני שנים. לכאורה נראה, כאילו עדותם של ממצאים אלו יוצרת בעיה לאנשים המאמינים במסורת חז"ל לגבי תאריך בריאת העולם, אולם מי שמעמיק בכתובים יתברר לו שלא כך הם פני הדברים לאמיתם.

גיל היקום אינו אמור ליצור סתירה או קשיים כלשהם בין הגירסה המדעית לבין מסורת חז"ל. אוסף מקרי של ידיעות מן הסוג הנ"ל, מציג את הדברים כך:

"אנחנו לא מביאים מאובנים או שלד נחש שגילו מוערך כבן שלושה וחצי מיליון שנה כיוון שהחרדים מאמינים שהעולם הוא רק בן כמה אלפי שנים, ולשם מה לקלקל להם את סיפור הבריאה ולהיכנס אתם לויכוח". כך אמר מארגן תצוגת הזוחלים צחי אברהם, שהביא יחד עם שותפו את התצוגה הנ"ל לאולם בשכונה החרדית "מאה שערים" (בראיון למוסף הארץ מתאריך 12.10.90).

"הצופה" הוא עיתון דתי לאומי; הוא לא יפרסם דעה הסותרת את השקפת עולמו, כגון מחקר על כך שהעולם קיים 50 מיליון שנה". כך אמר עורכו הקודם של "הצופה" משה אישון, בראיון לעיתון "עמודים" תשרי תשנ"א.

ידוע לי על מורים בבתי-ספר ממ"ד שהודו כי כאשר הם מגיעים לביקור באגף הארכיאולוגי ב"מוזיאון ישראל" או לאתר "פרה-היסטורי" דוגמת מערות האדם הקדמון, הם נבוכים לעתים, וחשים חוסר יכולת להתמודד עם הנושא. כך גם קורה כאשר שומעים על ממצאים דומים. לדוגמא, כאשר בכינרת, לאחר שתי שנות בצורת רצופות, נסוגו פני המים ונתגלה יישוב קדום ושלד מלפני 19.000 שנה". במשך הזמן אנו שומעים על מקרים נוספים המתפרסמים בכל אמצעי המדיה ונראה לנו שתגובתם של מורים ואנשי חינוך דתיים, נשמעת בקול ענות-חלושה, והנושא כולו אומר דרשני. מסתבר, שחכמי ישראל בכל התקופות התמודדו עם שאלות רבות וביניהן עם שאלת "קדמות העולם" בצורה אמיצה ונועזת ביותר.

 

קדמות העולם

דעות על "קדמות העולם" או חידוש העולם אנו מוצאים אצל היוונים הקדמונים במאה ה- 5 ובמאה ה- 4 לפנה"ס, בתקופת אפלטון ואריסטו. לשני הוגים אלו השקפות שונות על בריאת העולם.

השקפת אריסטו מדברת על קדמות העולם, כלומר, היות העולם תמידי. לדעתו, אמנם קיימת התערבות האל, אבל לא בסדרי העולם הקיים מאז ומתמיד. למרות שפרקים נרחבים מתורתו של אריסטו היו מקובלים על גדולי חכמי ישראל וכן גם על חכמי האיסלאם, הרי בתחום המיוחד הזה, נדחתה השקפתו ע"י רבים ובראשם הרמב"ם עצמו, אשר נחשב כמי שאימץ את תורתו של אריסטו בתחומים רבים.

השקפת אפלטון (מורו של אריסטו), לעומת זאת, היתה נוחה יותר לחכמי ישראל. אמנם הוא סובר שהעולם נברא מחומר היולי שקדם לבריאה, אולם מבליט בבירור את רצון האל, כמי שברא את העולם מרצונו החופשי (בעניין זה ר' הרלב"ג בהמשך, בנוסחה מיוחדת משלו).

קדם לאריסטו ואפלטון - הפילוסוף היווני אֶמפֶדוֹקוֹלֶס, בעל תורת היסודות, שהניח כי היווצרות העולם נובעת מארבעת היסודות: אדמה, מים, אש ואוויר, תיאוריה שהיתה מקובלת במשך אלפי שנים. מכיוון שפילוסופים אלו הכירו במציאות הא-ל, גישתם של חכמי ישראל אליהם ואל תורתם היתה סובלנית במידה רבה. לעתים התעמתו ולעתים קיבלו מהם ואף העבירו דעות מכלי אל כלי בצורה מדרשית-ספרותית, הנראות לכאורה חורגות מן הקו המקובל.

 

מעשה בראשית

"מעשה בראשית" הוא אחד התחומים הקשים והסתומים אף לדברי חז"ל עצמם. במדרש "שמות-רבה" ט"ו כ"ב נאמר: "הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים, עמד דוד ופרשם". הכוונה כמובן לספר, תהילים שבמזמוריו הרבים, מביע המשורר התפעמות מן הבריאה וממעשי בראשית, תוך כדי הרחבה של מאורעות ייסוד עולם וביאורם. גם שאר ספרי התנ"ך, משלי, איוב, ישעיהו, ירמיהו ועוד, נוקטים דרך זו לצורך תיאור אירועי הבריאה, זאת, בניסוח שונה המאיר את הנושא באור חדש.

 

"דברים שקדמו לבריאת העולם"

במדרשים רבים נזכרות מובאות על "דברים שקדמו לבריאת העולם", וכן, מובאות על קדמותם של חלק מארבעת היסודות שלא נזכרו בפרשת הבריאה כגון האש, או אלו שכן נזכרו, אלא שלא נתלוותה אליהן בפירוש הוראת בריאה, כגון רוח ומים. לדוגמא, במדרש שהזכרנו לעיל (שמו"ר ט"ו כ"ב) נאמר בלשון משנאית:

"שלושה בריות (שלוש בריאות בלשוננו) קדמו את העולם... המים והרוח והאש". במקום אחר ב"בראשית-רבה" א'-ד' נאמר: "ששה דברים קדמו לבריאת העולם... התורה וכסא-הכבוד נבראו. תורה מנין? שנאמר (בס' משלי י"ח, כ"ב) "ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז".

 

אלו רק מעט מן הדוגמאות העוסקות בנושאי הקדמות והיסודות. האזכור מספר "משלי" הוא מעניין ביותר, כיוון שהוא עוסק בקדמות החוכמה לבריאה, כפי שניתן לראות בקטע שלפנינו:

"ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז: מעולם נסכתי מראש מקדמי-ארץ: באין תהומות חוללתי באין מעינות נכבדי-מים: בטרם הרים הוטבעו לפני גבעות חוללתי: עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל: בהכינו שמים שם אני בחוקו חוג על- פני תהום: באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תהום: בשומו לים חוקו ומים לא יעברו-פיו בחוקו מוסדי ארץ: ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים" (משלי י"ח כ"ב).

"באין-תהומות" או "באין מעינות" מוסברים ע"י רוב המפרשים: טרם בריאת העולם.

קטע זה משתמש ברוב - אם לא בכל - המילים והצירופים האפשריים, (ר' לעיל כל המילים המודגשים) כדי להביע בהדגשה יתרה את רעיון "קדמות" החכמה, ורבים מפרשים, חכמה - תורה. אכן, לא בכדי מאוזכר ומצוטט פרק זה מ"משלי" בעשרות מדרשים העוסקים בנושא בראשית, בריאת העולם, ודברים שקדמו לבריאת העולם.

רש"י במקום, אומר במפורש: "קודם בריאת העולם". רעיון דומה קיים אצל אפלטון (כמה מאות שנים לאחר חיבור ס' משלי) שדן בעולם "האידיאות" ובא-ל המסתכל בהן ובורא את העולם.

מאוחר יותר, אנו מוצאים מדרשים, המסבירים בדרך דומה את בריאת התורה לפני בריאת העולם, בקטע הפותח את מדרש "תנחומא": "וכשברא הקב"ה את עולמו נתייעץ בתורה וברא את העולם". וכך גם ב"בראשית-רבה" (א' - א'): "כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם"... רעיון זה בא להביע ולהדגיש שהעולם אינו יצירה ספונטנית, מקרית, כי אם תכנית שיש בה כוונת מכוון.

 

"סדר זמנים קודם"

המדרש הבא, הנראה תמים, לכאורה, ודומה למדרשים שהבאנו, הצליח לעורר סערת רוחות אצל הרמב"ם (על כך בהמשך).

"ויהי ערב ויהי בקר וגו' אמר ר' יהודה בר' סימון יהי ערב אין כתוב כאן אלא ויהי ערב מיכן שהיה סדר זמנים קודם לכאן. אמר ר' אבהו, מיכן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו" (בראשית רבה ג'-ז'. בובר)

רבי יהודה בר' סימון לומד כי "ו' החיבור" של "ויהי ערב" מתחברת לעבר קודם, כלומר, זו "וו ההיפוך" מעתיד לעבר. לדבריו, זו ראיה לסדר זמנים קודם. אי לכך, דברי ר' אבהו, שקדם לו (היה בן דורו של אביו ר' סימון), על עולמות שקדמו ונחרבו, משתלבים כאן יפה, כי גם מהם אנו למדים על פרק זמן ארוך שקדם לבריאה.

כל נושא "בריאת-העולם" מעסיק רבות את רבי יהודה הלוי (1070 - 1140) ואת הרמב"ם (1135 - 1204). שניהם מתייחסים גם להשקפותיהם של אפלטון ואריסטו וגם למדרש של ר' יהודה בר' סימון. ושניהם מדגישים שגם קבלת אפשרות אחרת ממה שסבורים הם, אין בה סתירה לאמונה! וכך אומר הכוזרי:

... "אולם שאלת קדמות העולם או בריאתו, שאלה שקשה לפתרה היא, וראיות שתי הטענות בה שוות - ומה שהכריע לצד הבריאה הוא הקבלה מאדם, מנח וממשה ע"ה עדות הנבואה, שהיא נאמנה מעדות ההיקש ההגיוני. ועם כל זה, אילו ראה אדם המאמין בתורה, הכרח הגיוני, בדעה על היולי קדמון, ובצירוף לדעה שלעולמנו זה קדמו עולמות רבים, לא היה בכך משום פגם באמונתו שעולמנו זה נתחדש רק לפני זמן מסוים ושראשוני האנשים בו היו אדם ונח". (מאמר ראשון ס"ז).

במאמר קצר זה מתייחס ריה"ל לאריסטו הסובר שהעולם קיים מאז ומתמיד, משמע "קדמות העולם" ולאפלטון, הסובר "היולי-קדמון" - משמע, חומר ראשוני שקדם לבריאה וכן לדברי ר' אבהו במדרש שלעיל, הסובר שלעולמנו קדמו עולמות רבים.

הרמב"ם למרות שהוא דוחה מכל וכל את דברי אריסטו, בדבר קדמותו של העולם, בכל זאת הוא מתייחס לדבריו בספרו "מורה נבוכים" (חלק שני פרק כ"ז):

 "כבר בארתי לך כי הדעה בחידוש העולם היא יסוד כל התורה בהחלט. אבל הפסדו אחר שנתחדש ונתהווה אין זה אצלנו יסוד תורני כלל, ולא יסתר לנו מאומה מדעותינו אם נסבור תמידותו. ושמא תאמר האם לא הוכח שכל הוה נפסד, ואם הוא נתהווה הרי הוא נפסד? דע שאין זה מחייב אותנו, לפי שלא אמרנו שהוא נתהווה כמשפט התהוות הדברים הטבעיים שהם חיוביים לסדר הטבעי".

ניסוח דומה יש לרמב"ם בהתייחסו לדברי אפלטון בפרק קודם (חלק שני פרק כ"ב) ולמרות כל זאת, יוצא הרמב"ם נגד דברי ר' יהודה בר' סימון ונגד ר' אבהו, שהבאנו לעיל. ובלשון תקיפה הוא אומר (חלק שני פרק ל'): "רצו שני אלה לומר שלא יתכן ללא סדר זמנים מקודם לכן. וזוהי דעת "הקדמות", וחלילה לכל בעל דעה מזה... בהמשך, מדגיש הרמב"ם פעם נוספת את עקרון הבריאה יש מאין.

 

"ישנו חומר היולי וה' בראו"

המקורות והמדרשים שהבאנו הם מעט מזעיר משפע המקורות המצויים בספרות התלמודית וביתר לשונות חז"ל (ראה לדוגמא, בתלמוד הבבלי והירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב').

כאמור, חכמים הרבו לעסוק בנושא הבריאה ובמה שקדם לה, מימי התנאים, ואף קודם לכך, דרך תקופת ימי הביניים ועד לתקופתנו אנו.

בתקופת ימי הביניים, חלה פריחה תרבותית גדולה אצל חכמי ישראל וחכמי האיסלאם. נכתבו חיבורים חשובים בתחום המחשבה וההגות הפילוסופית. ראינו ציטוטים מדברי "הכוזרי", אשר מקדיש חלק נכבד מספרו לנושא הבריאה, ומדברי הרמב"ם, שחלק עיקרי מספרו "מורה נבוכים" עוסק בנושא בריאת העולם, כך גם אצל רס"ג, רב סעדיה גאון (882 - 942), שחיבר מסה שלמה בנושא הבריאה בספרו "אמונות ודעות". למרות שהוא מקבל "קדמות העולם" בדרך אפלטונית, הוא מוסיף ומדגיש את עקרון הבריאה יש מאין. הרלב"ג , ר' לוי בן גרשון (1288 - 1344), הקדיש לנושא הבריאה ספר מיוחד. כרך ו' מספרו הגדול "מלחמות ה'" דן בנושא זה בלבד. הרלב"ג, נוסף על היותו פילוסוף והוגה דעות חשוב, היה גם אסטרונום דגול, שזכה להכרה ולהוקרה מצד גדולי דורו. הוא מקבל מאריסטו את עקרון "קדמות העולם" אולם בנוסח מיוחד משלו, האומר, "כי אכן ישנו חומר היולי קדמון וה' בראו":

"אמר כי בראשית ברא הבריאה כאשר ברא השם השמים והארץ ומה שתחתיהם וברא בשפלי התחלותיו הראשונות אשר הם החומר הראשון והצורה ההיולאנית הראשונה והיא הצורה היסודית אשר קבל החומר הראשון במקומותיו ר"ל שהיתה הארץ כמרכז למטה משטח המים", (מתוך פירוש הרלב"ג על התורה ס' בראשית).

 

הסדר והדירוג הטבעי

בתקופתנו, עסקו בנושא בריאת העולם הוגים רבים ומפרשי המקרא. אחד מהם הוא איזידור (יחזקאל) אפשטיין רב וחוקר אורתודוכסי (1894 - 1962), שעמד בראש ביהמ"ד לרבנים בלונדון JEWS' COLLEGE  חיבר ספרים חשובים בנושא יהדות, ביניהם ספרו "אמונת-היהדות", שתורגם לעברית ויצא לאור ע"י "מוסד הרב קוק" תשכ"א.

מספר פרקים חשובים בספר, עוסקים בנושא הבורא, הבריאה והאבולוציה. לאחר סיכום דעותיהם של הוגים רבים, מצליח אפשטיין לגשר בין התיזה המדעית, הגורסת קיום העולם במשך מיליוני שנים, לבין הגירסה המקראית.

נראה לנו ראוי ומתאים לסיים רשימה זו בציטטות אחדות מתוך ספרו:

"ובמקרא מתואר התהליך כולו באורח דרמטי כאילו נתרחש במהירות תוך שישה ימים, ואילו המדע סבור, כי הוא נתהווה במשך מיליוני שנים של עמל מתמיד, מאבק והתפתחות. בשתי הנוסחאות מוגבלים יסוד הזמן וסדר האירועים . כן אין המונח "יום" חייב להתפרש במובנו המילולי...

בדומה לכך, מה שאנו צריכים להבין במלת "יום" הוא, שהקב"ה, אשר אלף שנים או בעצם מיליוני שנים הם בעיניו כיום אתמול, ברא את כל הדברים בתקופות זמן כאלה, העשויות להסתבר בנקל לאדם כשישה ימים". "... ראוי להוסיף, כי זו אינה תיאוריה מודרנית בלבד, שהועלתה לצורך יישוב הסיפור שבספר בראשית עם המדע. שיקולים כאלה ודאי שלא עלו על דעתו של בעל האגדה הקדמון כאשר פירש את מובנן של המלים "יום אחד" כך: יום אחד אלו אלף שנים שהם יום אחד של הקב"ה, שנאמר כי אלף שנים בעיניך וגו'. פירוש מדוקדק יותר בהקשר זה נתן רבי לוי בן גרשון (הרלב"ג), שלא ידע דבר על גיאולוגיה ופאליאונטולוגיה, ובכל זאת סירב לראות את הימים שבבראשית כפשוטם, או כמייצגים תקופות זמן מסוימות.

הבריאה היא לגבי אלוקים נטולת-זמן וששת הימים מורים רק על הסדר והדירוג הטבעי בדברים הקיימים , המתקדמים מן הסיבה אל המסובב ומן הנמוך אל הגבוה ממנו" (הרב ד"ר יחזקאל אפשטיין, "אמונת היהדות" עמ' 101 - 102).

בנימין סלנט הוא חבר קיבוץ סעד

 

                                                                                            

'כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם' - בחירה שהיא אתגר

דרש רבי עקיבא: כל מי שהוא שופך דמים מעלים עליו כאילו הוא ממעט את הדמות, מאי טעמא? 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך', מפני מה? 'כי בצלם אלהים עשה את האדם.'

(בראשית רבה פרשה לד , יד)

הצלם האלוקי הוא הבחירה החופשית בלי טבע מכריח רק מרצון ושכל חופשי... רק זאת אנו יודעים שלבחירה החופשית הוא מצמצום האלוקות, שהשם יתברך מניח לברואיו לעשות כפי מה שיבחרו, ושלל ממפעליהם הגזירה וההחלטה בפרטיות, ולכן אמר אל לבו: 'נעשה אדם בצלמנו'. פירוש שהתורה מדברת בלשון בני אדם, שאמר נניח מקום לבחירת האדם שלא יהא מוכרח במפעליו ומחויב במחשבותיו, ויהיה בחירי חופשי לעשות טוב או רע כאשר יחפוץ נפשו, ויוכל לעשות דברים נגד מזגי טבעו ונגד הישר בעיני ה'.

(משך חכמה בראשית א, כו)