וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ לַה'

וְהֶעֱרִיכוֹ הַכֹּהֵן בֵּין טוֹב וּבֵין רָע

כַּאֲשֶׁר יַעֲרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן כֵּן יָקוּם.

(ויקרא כ"ז, י"ד)

 

 

ויסף חמישתו - שיהא הוא וחומשו חמשה, וכן בבית ובשדה אחוזה, ובמעשר שני. והטעם כשהבעל הקדיש, מורה היתר לעצמו ומזלזל הענין ואומר הרי הכל משלי די אם אתן כך. לפיכך אמרה תורה שיוסיף חומש על האומד. אבל בהקדש שלא מצינו שאם הקדיש מטלטלין שהצריך הכתוב להוסיף חומש אם בא לפדותו ולפי שלא הקפיד הכתוב על דמיהן אמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל.

(חזקוני ויקרא כז, יג)

 

...והנה לא רצתה תורה שיהיה אדם מקדיש דבר שאינו קרב על גבי המזבח, בלי שתימשך מזה שום תועלת לזולתו, כי אין רצון התורה שיחשוב אדם שעשה מעשה קדוש ורצוי לאלוהיו (חוץ מקרבנות, כגון שיתנדב עולה) אם אין מעשהו מוליד שום תועלת לזולתו, על כן ציותה תורה שמיד כשהוא מקדיש דבר ייתן לבית ה' ולכהנים את כסף מחירו, ואחר כן יישאר הדבר בידו בתורת קדושה, ואם אחרי כן ירצה להוציאו לחולין, אז ייתן עוד חמישיתו ויגאלנו, וישתמש בו כרצונו.

 (שד"ל כז, יב)

 

 

"ביטחון וגאולה"

פנחס לייזר

לפני קצת פחות משבועיים, חגגנו את יום העצמאות ה- 63 למדינת ישראל. מחר, יחול ל"ג בעומר , ובעוד כ-10 ימים יחול 'יום ירושלים', המציין את אחד מציוני הדרך המרכזיים בתולדות המדינה: מלחמת ששת הימים. בכל אחד מתאריכים אלו בלוח השנה העברי יש הקשר "משיחי"

אין להתכחש לעובדה שקיומה של מדינת ישראל ונגישותם של מקומות בעלי חשיבות היסטורית יצרו אצל כל יהודי תחושה של גאווה וגם של ביטחון. כמו-כן, כאשר לפני 44 שנים הודיע מוטה גור, אז מפקד חטיבת הצנחנים "הר הבית בידינו", היתה אווירה של התרוממות רוח בארץ וגם בתפוצות. לל"ג בעומר נקשרו במסורת האגדית משמעויות המתייחסות לרבי עקיבא ולתלמידיו, לבר כוכבא, ולרבי שמעון בר יוחאי.

דומני שמוקדם עדיין, מבחינה היסטורית, להעריך את משמעותם של האירועים בני זמננו "לדורות"; כמו-כן, כמדומני שאין ביכולתנו לפענח את תכניותיו של הקדוש ברוך הוא לגבי גאולת ישראל וביאת המשיח, וזאת בניגוד לגישות תיאולוגיות המנסות לקרוא סימנים אלו או אחרים כמבשרי אחרית הימים, ובניגוד לגישות חרדיות קיצוניות הרואות בהקמתה של מדינת ישראל מרד נגד הקב"ה.

מנקודת מבט זו, שאלת הביטחון לגבי ישיבתנו בארץ היא בוודאי רלוונטית. האם קיימת הבטחה בלתי מותנית "שנשב לבטח בארצנו", מעין 'תעודת ביטוח אלוקית'.

הפרשה הנקראת בשבת זו מתייחסות לשאלת ה'הביטחון' של ישיבתנו בארץ, אך השורש 'בטח' מופיע לראשונה בסיפור הטבח שעשו שמעון ולוי באנשי שכם, וזו לשון המקרא:

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח, וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר'. (בראשית לד, כה)

לעומת זאת, בפרשות 'בהר' ו'בחקותי', ההבטה היא שנשב 'לבטח' בארצנו:

וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח'. (ויקרא כה, יח)

וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ'. (ויקרא כה, יט)

וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. (ויקרא כו, ה)

לעומת פרשתנו, בפרשת ראה, ההבטחה היא שנשב 'בטח':

וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח. (דברים יב, י)

האם ניתן ללמוד משהו מההבדל בין 'בטח' לבין 'לבטח'? יתרה מזו, האם ההתבוננות בהבדל עשויה לסייע לנו בהבנת ההבטחה האלוקית לגבי הביטחון של ישיבה בארצנו?

בסיפור הטבח בשכם, חלוקים הפרשנים לגבי הבנת המילה 'בטח'. רש"י מייחס את תחושת הביטחון לבני יעקב:

בטח - שהיו כואבים. ומדרש אגדה: בטוחים היו על כחו של זקן.

ביטחונם נבע, לפי פירושו הראשון, מיתרונם על אנשי שכם שנימולו. לפי הפירוש המדרשי, נבעה תחושת הביטחון מכוח תפילתו של אברהם אבינו.

לעומתו, פרשני פשט רבים (אונקלוס, רשב"ם, שד"ל ורג'יו) מייחסים את תחושת הביטחון לאנשי שכם, וזו לשון שד"ל:

ויבֹאו על העיר בטח : שהיתה יושבת לבטח, וכן כל בטח שבמקרא על היושבים נאמר (רשב"ם) וכן תירגם אנקלוס דיתבא לרוחצן. וכן הירושלמי דהוה יתבא לרוחצה, אבל רש"י והמדרש (בראשית רבא פ', ט') פירשו בטח על שמעון ולוי.

אנשי שכם הרגישו בטוחים; האם תחושת הביטחון נבעה משאננות יתר, האופיינית לאנשים היושבים בעירם, על אדמתם? האם יש להסביר אותה על ידי האמון שרכשו כלפי יעקב ובניו שהבטיחו להם 'להיות עם אחד' בתנאי שימולו כל זכר? מכל מקום, התברר בדיעבד שלא היה להם על מה לסמוך.

לגבי לשון התורה בפרשת ראה, מפרש הנצי"ב ב"העמק דבר":

'וישבתם בטח' - לא תחושו עוד לשדים ומזיקים הנמצאים במדבר, על כן 'והיה המקום...

מדובר כאן, לפי פירוש זה, בתחושת ביטחון של עם הנמצא על אדמתו, שאיננו חרד מפני חוסר הוודאות המאפיינת את חיי המדבר.

כך עולה כנראה גם מדברי רבי אברהם אבן עזרא:

והאמת שפירוש מנוחה - והניח לכם, והנחלה - וישבתם בטח.

יתכן, אם כן, שעם היושב על אדמתו, שניצח את אויביו, מרגיש תחושה בסיסית של ביטחון, כאשר הרגשה זו נובעת מעצם הישיבה על האדמה, המעניקה ליושבים עליה תחושה של שרשיות.

תחושה טבעית זו איננה ייחודית לעם זה או אחר; היא נחלתו של כל עם היושב על אדמתו ומושרש בה. יש להבין את "וישבתם בטח" כראיית הקשר לארץ כדבר טבעי ומובן מאליו.

כאמור, לעומת "וישבתם בטח" המופיע גם בסיפור שכם וגם בדברים, מופיע בפרשו "בהר" ו"בחקותי" המונח "וישבתם לבטח".

הרש"ר הירש (כה, יח-יט) מבחין בין "וישבתם בטח" ולבין "וישבתם "לבטח", וזו לשונו:

וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח - זה הביטחון המדיני כלפי חוץ.

וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ - תהיו בטוחים בפריחה פיסית בפנים.

וישבתם 'לבטח' - לא נאמר כאן 'וישבתם בטח', אלא 'לבטח': עצם הישיבה, אופן ישיבתנו בארץ יהיה לנו לביטחון, יעניק לנו ביטחון; הוא יגרום, שלא נהיה זקוקים להגנה מפני אויבים ולא לאמצעי ביטחון כנגד שידפון. וכן 'ואכלתם לשבע': דרך אכילתנו תביא לידי ברכת השובע. זאת, אם נסדיר את ישיבתנו ואת אכילתנו על-ידי המשפטים והחוקים.

'על הארץ' - עליה: הארץ "תישא" אותנו - בניגוד אל "ותקיא הארץ את יושביה" (לעיל יח, כה).

לפי קריאה זו, נוכל לקרוא את פסוקים יז, יח ויט כיחידה אחת: פסוק יז אוסר עלינו את האונאה - ולפי פירוש חז"ל, דווקא אונאת דברים - את פסוק יח יש לקרוא כיחידה אחת: הישיבה לבטח מוגדרת על ידי אופן ישיבתנו בארץ, כלומר על ידי התנהגותנו בה וכלפיה. מפסוקים אלו, ומכל הפרקים של פרשות אלו, עולה בבירור שאיננו עוסקים כאן בהבטחה בלתי מותנית, אלא בברית.

יתכן שתחושה טבעית, ארצית, של "לשבת בטח" נחוצה כשלב ראשון של קשר לארץ; במובן זה, איננו שונים מכל עם היושב על אדמתו, הזקוק ליציבות מינימלית כדי לחוש ביטחון. היו תקופות ארוכות בהיסטוריה היהודית שתחושה טבעית זו נמנעה מאתנו. גם הורינו חוו תחושה קיצונית של חוסר ביטחון קיומי בתקופת השואה ולרוב, קיומה של מדינת ישראל שינה באופן משמעותי את תחושת הביטחון של היהודים בעולם. אמנם, דא עקא: לעתים, נפגעים יהודים בעולם גם בגלל זיהויים והזדהותם עם מדינת ישראל, אך אין זה עומד בסתירה לתחושה הקיומית השונה.

יחד עם זאת, "לשבת לבטח" איננו דבר מובן מאליו, המתרחש באופן אוטומטי. ההבטחה 'וישבתם על הארץ לבטח' מותנית בקיום הברית ותלויה במידה רבה באופן שבו אנו מנהלים את חיינו בארץ: האם איננו משועבדים לאדמה, או לכל רכוש אחר ושוכחים שאינה בבעלותנו המוחלטת ('כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי')? האם זוכרים אנו לא להונות את עמיתנו וגם את הגר? האם מקפידים אנו לא להלוות בריבית, האם מודעים אנו לזכויות העובדים, או שמא יש לנו פיתוי לשמר מעמד של עֲבָדים?

האם קיים איזון נכון בין המאמצים המושקעים ביצירת הרגשה של ישיבת "בטח" לבין היענות לאתגר של ישיבה ל"בטח" בארצנו?

פנחס לייזר, עורך שבת שלום, הוא פסיכולוג

 

 

ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם.

(ויקרא כו, ו)

 

'ונתתי שלום בארץ': מוסיף הכתוב לבאר האיך תשבו בטח, שהרי אף על גב שלא יהיו נצרכים לצאת מהארץ בשביל פרנסה, מכל מקום אין בזה ראיה שלא יהיו נצרכים להתהלך ממקום למקום בשביל שמירת הארץ, על זה אמר הכתוב דלא בשביל מלחמת התושבים עצמם, שיהיה שלום בארץ, ולא בשביל מלחמת אומות העולם...

'וחרב לא תעבר בארצכם': לא תהיו רגילים להשתמש בחרב.

("העמק דבר" לנצי"ב מוולוז'ין)

 

אל השלום החברתי יתווסף השלום המדיני: כל מאורעות המלחמה שמחוץ לארצכם - אפילו יהיו קרובים לגבולותיכם - לא יהיו נוגעים בכם.

(פירוש הרש"ר הירש שם, שם)

 

 

דיני התורה נועדו לעיצוב אדם מוסרי יותר, פן יגרר אחרי יצרו הרע

...יראה לי שזה שאמר הכתוב "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש" כענין שאמר "ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו", ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע, שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו, ואע"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם ויפדה בפחות משוויו. אמרה תורה אם פדה לעצמו, יוסיף חומש וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף שמא יחזור בו וכיון שאינו יכול לפדותה יחליפנה בפחותה ממנה ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא, לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף וקנסו אם החליף, ואמר "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש".

 וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו, ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים. וכן הוא אומר הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך.

(משנה תורה לרמב"ם הלכות תמורה ד, יג)

 

 

תהליכים היסטוריים וחזון אחרית הימים

קודם ביאת המשיח, יתגבר השקר בעולם וזה סימן גדול על זמנינו אלה כי קרבה זמן ישועתנו, ועל כן מתחזק ומתגבר השקר מאד, אפילו בין אנשים שתעודתם להיות מבקשי אמת. וצריך כל איש חיזוק גדול מאד שלא ייתפס בפח השקר... ויש להתמלא רחמנות על איש הנלכד בפח זה ומתגברת בו מידת השקר.

(שם משמואל, בחוקותי, עמ' שסח)

 

וכל ימי עולם הבא כולו סעודה ומשתה שמחה ויום טוב רנה והודאה, גילה רנה וצהלה, תהילה וברכה, השקט ובטח, חיים בלא צער, ימים טובים בלא יגון ושנים רבות בלא צרה ובלא צוקה ובלא יצר הרע ובלא מלאך המות, בלא פחד ובלא רעדה, בלא ריב, בלא משפט, בלא בכי, בלא זעקה, בלא מלחמה, בלא מחלוקת, כי בכל העולם כולו שלום, שנאמר (תהלים לז יא) 'וענוים ירשו ארץ והתענגו על רב שלום'... בלא מלחמה ומחלוקת מנין? שנאמר: (הושע ב כ) 'וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ' כי כל בני עולם הבא כולן שלום, מנין? שנאמר: (ויקרא כו ו) 'ונתתי שלום בארץ'.

 (בתי מדרשות מדרש אותיות דר"ע (נוסח ב) - ב)

 

 

גדול השלום

אמר רבי יהושע בן לוי: גדול הוא השלום, שהשלום לארץ כשאור לעיסה, אלמלא שנתן הקדוש ברוך הוא שלום בארץ, היתה החרב משכלת והחיה משכלת את האדם. מה טעם, דכתיב: "ונתתי שלום בארץ" - ואין ארץ אלא ארץ ישראל.

(מסכת דרך ארץ זוטא, פרק השלום א)

 

שמא תאמרו: הרי מאכל והרי משתה, אם אין שלום, אין כלום? תלמוד לומר: 'ונתתי שלום בארץ' - מגיד שהשלום שקול כנגד הכל. וכן הוא אומר: 'עושה שלום ובורא רע' - מגיד שהשלום שקול כנגד הכל.

(ספרא בחוקותי, א)

 

"ונתתי שלום בארץ" - מוסיף הכתוב לבאר איך תשבו בטח, שהרי אף על גב שלא יהיו נצרכים לצאת מן הארץ בשביל פרנסה, מכל מקום אין בזה ראיה שלא יהיו נצרכים להתהלך ממקום למקום בשביל שמירת הארץ, על זה אמר הכתוב דלא בשביל מלחמת התושבים עצמם, שיהיה שלום בארץ, ולא בשביל מלחמת אומות העולם... "וחרב לא תעבור בארצכם" - לא תהיו רגילים להשתמש בחרב.

(העמק דבר ויקרא כו, ו)

 

 

 

 

Home	The Movement Objectives and Principles You can Help!	What's New Activities and Current Events	Articles and Position Papers Peace Judaism and Israel

Weekly Parsha (Hebrew) Weekly Parsha (English)	Search Our Site	Links To Peace Movements

Contact Us
OZ veSHALOM - NETIVOT SHALOM
P.O. Box 4433, Jerusalem, 91043 Israel
Tel: 02-5664218, for Shabbat Shalom only call 053-920206
ozveshalomns@gmail.com
© Copyright 1997-2003 by Oz Veshalom. ALL RIGHTS RESERVED.